לעיתים אדם/משפחה אינה מסוגלת לעזור לעצמה. אל לנו לעמוד מנגד או להתייאש ממנה
"הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן; נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ" (אבות ב', ג')
רבן גמליאל מורה לנו להנמיך או לוותר כליל על הציפיות שלנו לסיוע, בשעת הדחק, מן השלטון ובפרט מהפוליטיקאים העומדים בראשו.
יעידו גם העוסקים בטיפול, כי לצד סיוע ממשלתי הניתן כיום על ידי עובדי ציבור מסורים, התא המשפחתי הוא עדיין (וככל הנראה תמיד) העוגן והבסיס עליו מושתתת ההתמודדות של הפרט בעת משבר ומצוקה.
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה", כתב לב טולסטוי בפתח ספרו, אנה קרנינה. ובכל הנוגע למצבי דחק ומשבר, ידוע כי אין כאב אחד זהה למשנהו וכי אופן השפעתו של אירוע מעורר לחץ (stress) עלינו, תלוי במגוון משתנים.
את המונח "כושר התאוששות משפחתי", טבע עולם הטיפול בעשורים האחרונים. מונח זה מהווה אומדן של חוסן, בהעריכו את המשאבים ורמת התפקוד של משפחות הנתונות במשבר.
במה, אם כן, תלוי כושר ההתאוששות המשפחתי?
מסתבר כי קבלה ברורה של גורם הלחץ, מאפשרת למשפחה להיחלץ מההלם הראשוני ולגייס אנרגיה ומשאבים לפעולה. גם כושר קבלת החלטות והתמודדות המכוונת לפתרון בעיות, נמצאו יעילות ליכולת ההתאוששות. לכידות משפחתית גבוהה, תקשורת בינאישית פתוחה וחיובית וכושר אמפטיה, כמו גם גמישות תפקודית וכושר ויסות והתארגנות, כולם יחד מאפשרים שיקום ואף צמיחה (עוּבד מתוך אתר "נקודת מפנה מרכז ליעוץ וגישור משפחתי").
התאוששותה של משפחה ממשבר נעוצה בתפקוד כל פרט ופרט בה ובתפקודה כיחידה. גם מערכות התמיכה (משאבים פיסיים, אנושיים ורוחניים) אותן יכולה משפחה לגייס בעת משבר, מעידות על פוטנציאל השיקום שלה.
ניסיוני האישי וכן מידע מחקרי ענֵף, מעידים כי על בניית כושר התאוששות אופטימלי יש לעמול בימי שגרה. מסתבר, כי זמן משבר לא רק שאינו מרפא תפקודים לא תקינים, שאפיינו את המשפחה בזמן השגרה, אלא על פי רוב, רק מעצים אותם.
ובאשר לחברים העומדים מן הצד: "אין חבוּש מתיר עצמו מבית האסורים" (מסכת ברכות דף ה' עמ' ב'). לעיתים אדם/משפחה אינה מסוגלת לעזור לעצמה. אל לנו לעמוד מנגד וחלילה להאשימה או להתייאש ממנה.
זה הזמן להושיט יד ולפעול.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
(תזריע תשפ"ב)