אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')
פרשת השבוע מקפלת בתוכה את אחת הטרגדיות הציבוריות הגדולות של דור המדבר, דור שלאחר החוויה המיסטית הנדירה של מעמד הר סיני, לאחר ששמעו את קולו של האלוקים מדבר איתם, נופלים באחד החטאים הגדולים שאירעו בתולדות האומה הישראלית – חטא העגל. אמנם יש אשר ממעיטים מחומרת חטא העגל, יש אשר מלמדים סנגוריה על חטאם ומכהים את עוצמתו, אך פשט הכתובים מעיד ומלמד אחרת. כך למשל מתאר לנו הכתוב את דברי הא-ל למשה בעקבות חטא העגל: "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים".
מסביר המדרש: "אין שיחת אלא קלקול המעשים… ולא עגל בלבד עשו אלא גלוי עריות ושפיכות דמים", התפרקות מוסרית שמאופיינת בביצוע העבירות החמורות ביותר בעולם הנורמה היהודי, מן העבירות עליהן נאמר 'ייהרג ואל יעבור'.
'עם מושחת' כך מכנה הא-ל את החוטאים, וכמו שמסביר הרש"ר הירש: "כי שיחת – במובן המוסרי". פחיתות מוסרית כל כך גדולה שחז"ל מדמים את חטאם של בני ישראל בחטא העגל "ככלה שזינתה בתוך חופתה".
חטא העגל הוא חמור כל כך, שהמחשבה האלוקית הראשונית מבקשת למחוק את האומה הישראלית מעל פני האדמה "ועתה הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך [=משה] לגוי גדול". גזר דין שמשה מצליח להמתיק ולשנות אך עדיין שרידיה ואת העונש על חטא העגל, לפי המדרש אנו ממשיכים ונושאים בכל דור ודור, כפי שאנו מוצאים במדרש רבה: "אין לך דור ודור שאינו נוטל מחטאו של עגל".
אם נבקש לילך בגישה הדיאלקטית, התובעת מאתנו לקרוא את המקראות בהתאם ל"פשטות המתחדשים בכל יום" הרי שיש לשוב שוב אל חטא העגל ולהבין את משמעותו היום. ואם כך אבקש לשוב אל תהליך יצירת העגל, וכך כותב לנו המקרא: "ויקח [=אהרן] מידם [=העם] ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה, ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".
דומה כי המילה המנחה שיש להתעכב עליה בפסוק היא המילה "מסכה" מילה שבמבט ראשוני נראית כמיותרת, הפסוק לא היה מאבד ממשמעותו אם המילה 'מסכה' היתה חסרה.
אך עוד בטרם נשיב, עולה ומתבקשת שאלה נוספת – האם באמת בני ישראל האמינו שעגל הזהב שעד לפני כמה רגעים כלל לא היה קיים הוא זה שהוציא את בני ישראל ממצרים? הרי אין לך אבסורד גדול מזה.
הטור עומד על שאלה זו ומבאר: "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך – גם זה ראייה שלא כיוונו לעבודה זרה שאין טיפש בעולם שיאמר כי הזהב הזה אשר באזניהם הוא הוציאם ממצרים אבל אמרו בכח הצורה הזאת העלם משה ולא אמרו בעגל בשום מקום אשר הוציאנו ממצרים אבל אמרו אשר העלוך שלקחו אותו במקום יד הגדולה המחרבת ים". במילים אחרות, מסביר הטור, שבני ישראל לא באמת סברו שהעגל בצורתו הנוכחית, זו שעתה נוצרה, היא זו שהעלתה אותם ממצרים, אלא 'בכח הצורה' כלומר יציאת בני ישראל ממצרים נבעה לנוכח פוטנציאל 'הכח' המרומז בעגל בני ישראל ממצרים. במילים אחרות, בני ישראל חיפשו נקודה בה הם יוכלו להיתלות, באמצעותה הם יוכלו להסביר את יציאתם ממצרים.
ואם נשוב אל מילת המפתח 'מסכה' עגל מסכה, הרי שמשמעותה כפי שמסביר לנו האבן עזרא 'מסכה' מלשון 'מסך'. במילים אחרות חטאם של בני ישראל היה ברצון לעטות על עצמם מסכה שתטשטש להם את המציאות, המסכה משמשת כחיץ בין העולם האמיתי לעולם המדומה בו בני האדם מצויים בו.
הסיכון שנושא עימו חטא העגל, ואשר אין דור שלא לוקה בעטיו, נובע מעצם הדרישה להציב 'מסכות', לא באמת לברר, לא באמת לחקור, אלא קיצורי דרך, והסתפקות 'בעגל מסכה'.
חטא העגל מבקש להתריע מפני עיוורון ציבורי, קולקטיבי שנובע אך מאי נכונות להמתין בסבלנות, לברר ולהגיע אל האמת.
(כי תשא תשפ"ב)
