המחלה של הנשמה

זה הזמן להתעורר ולנקות את הנשמה מהקליפות

איך אנחנו יודעים שאנחנו חולים? פשוט, אנחנו מרגישים שהגוף או חלקים מסוימים ממנו לא מתפקדים כמו שצריך. אנחנו יודעים איך הגוף מתנהג בדרך כלל, במצב בריא, ולכן אם פתאום מתחילים כאבים, שיעולים, גירוד או תופעות אחרות, אנחנו מבינים שזה לא חלק מההתנהלות התקינה אלא כנראה סימנים לחולי. בעקבות ההבנה הזו אנו יכולים לטפל בבעיה.

ומה קורה עם הנשמה? גם בה יכולות להופיע מחלות שונות, המכונות בפי המקובלים 'קליפות': הקליפות, במושגים מודרניים, הן סוגים של "אנרגיה שלילית", הפועלים על הנפש ומרחיקים אותה מהקדושה שהיא מקור חייה. הבעיה היא שכאן קשה יותר להבחין בהן, משום שרוב האנשים מחוברים לנשמה שלהם פחות מאשר לגוף, וממילא פחות שמים לב לכך שמשהו לא בסדר. אבל מודעות לקליפות השונות ובחינה עצמית פנימית יכולות להוביל לחשיפת המחלה הרוחנית, וכך לאפשר טיפול בה.

למשל, אחת הקליפות הנפוצות היא סוג של תחושת אדישות ואטימות כלפי עניינים של קדושה ורוחניות. יש אנשים שמבחינה שכלית אין להם בעיה עם היהדות והאמונה, הם לא מוטרדים משאלות פילוסופיות כלשהן, ואין להם טיעון או נימוק מיוחד נגד הדת – אבל הם פשוט מרגישים מנותקים ממנה, כאילו היא לא נוגעת להם. אפשר להביא להם את כל הראיות שבעולם למציאות ה', מעמד הר סיני וקיומו של העולם הבא, ולהסביר להם את הרעיונות העמוקים שמאחורי המצוות – והם יקשיבו, אולי יהנהנו בנימוס ואולי יחייכו בציניות, ואז ימשיכו הלאה לסדרה הבאה בנטפליקס. זה לא שהם כופרים בכל הדברים הללו; הם פשוט מרגישים שזה לא קשור אליהם, שמבחינתם זה כמו הרצאה תיאורטית במכניקת הקוונטים. אולי זה נכון, אבל זה פשוט לא מעניין אותם, לא חלק מעולמם.

צריך להבין שהאטימות הזו אינה מצב טבעי, אלא קליפה. במצב הטבעי היהודי מחפש את אלוקים, מבקש אמונה, ושואף לחיות חיים רוחניים בעלי משמעות. אבל כמו שאכילת אוכל זבל פוגעת בגוף, כך חשיפה להשפעות רוחניות מזיקות מכסה את הנשמה בקליפות, ומנתקת אותה מהקדושה. כולנו חשופים להשפעות כאלה, אבל יש אנשים עם "מערכת עיכול" רוחנית טובה יותר שמתמודדת איתן, ויש כאלה שלא.

אם אתם מרגישים את קהות החושים הזו, זה הזמן להתעורר ולנקות את הנשמה מהקליפות שעליה.

(פקודי תשפ"ב)