למה אתם מצפים מהרב כשאתם מתייעצים איתו?

בכל פעם אני מתלבט מחדש – האם האדם שפנה אלי ביקש לשמוע סקירה על השיטות השונות בסוגיה או ביקש לדעת כיצד אני סבור שיש להכריע?

כרב קהילה, אני נשאל לא מעט שאלות בהלכה. חלקן מבני ובנות קהילתי, חלקן מתלמידיי לאורך השנים וחלקן מאנשים שאיני מכירם כלל. השאלות מגיעות במגוון ערוצים ואופנים – החל ממי שניגש אלי על השביל, בבית הכנסת או בחדר האוכל, וכלה בהודעות וואטסאפ עלומות בשעת לילה מאוחרת. לכל שאלה המאפיינים המיוחדים לה וקשה לתמצת עיקרון מרכזי המאגד את עשרות השאלות שאני נשאל בכל שבוע. אך ישנה דילמה עקרונית שאני מוצא את עצמי שב ומתלבט בה, במענה כמעט לכל שאלה המגיעה אלי, והיא ההתלבטות האם עלי להשיב כפוסק הלכה או כמורה המלמד את הסוגיה?

פוסק הלכה חורץ את הדין וקובע את ההלכה באופן חד משמעי, בעוד שמורה המלמד את הסוגיה מבקש בדרך כלל להקיף אותה על כלל היבטיה מבלי להגיע למסקנה ברורה. בכל פעם אני מתלבט מחדש – האם אותו אדם שפנה אלי ביקש לשמוע סקירה על השיטות השונות בסוגיה או ביקש לדעת כיצד אני סבור שיש להכריע? ההתלבטות מחריפה כשמדובר בסוגיה שנויה במחלוקת ולכל צד השלכות משמעותיות על השואל, שכן פעמים רבות איני יודע ומכיר את כלל ההיבטים של השאלה מבחינתו. כך למשל – נשאלתי לא מזמן שאלה בהלכות כשרות שלדעתי יש להחמיר בה ואין אפשרות להכשיר את הכלי שנטרף, אך אין להכחיש שישנה דעה רווחת בפוסקים שלפיה ניתן להקל ולהכשירו. איני יודע מה מחיר הכלי ומה ערכו הסנטימנטלי עבור השואל, ואיני בטוח ששיקולים אלו יש בהם כדי להצדיק ולסמוך על שיטות מקלות. מצאתי את עצמי מתלבט בין שלוש אפשרויות –

• להציג בפני השואל את שתי השיטות ואת נימוקיהן מבלי להכריע, ולהשאיר את ההכרעה בידו.
• להציג לשואל את שתי השיטות ולומר לו כי לדעתי יש לנקוט כדעת האוסרים.
• לומר לשואל שהדבר אסור, מבלי להציג בפניו את הדעה האחרת, שאיני סובר כמוה כאמור.

ברור לי שהבחירה בין האפשרויות תלויה בגורמים רבים. כך למשל תפיסת הרב את תפקידו תשפיע באופן מובהק על ההחלטה – רב הרואה בעצמו פוסק יבחר כנראה באפשרות השלישית, בעוד רב הרואה את עצמו כמורה יבחר מן הסתם באחת משתי האפשרויות הראשונות.

אך לא רק דמותו ותפיסתו העצמית של הרב משפיעה על ההחלטה הזו. גם ההערכה של הרב את מצבו של השואל עשויה להשפיע על ההחלטה. ישנם שואלים "עצמאיים" ו"ריבוניים" – כאלו הפונים לרב כיועץ וכממליץ. פעמים רבות הם מכריזים מראש שהם אינם מחפשים פסיקה והוראה הלכתית אלא מבקשים ללמוד ולהכיר את השיטות. את ההכרעה המעשית הם מבקשים לקבל בעצמם מתוך הבנת צדדי המחלוקת והשיטות השונות. מאידך, ישנם שואלים רבים שבחרו לפנות אל הרב דווקא כדי שייטול מידיהם את האחריות. הם אינם מעוניינים ב"שיעור כללי" ואינם רואים את עצמם כ"ברי הכי" להכניס ראשם בין ההרים ולהכריע בין שיטות הפוסקים השונות. שואלים אלו מבקשים פסיקה והכרעה חלוטה, ולא פריסה של הסוגיה על מגוון שיקוליה והיבטיה.

אחת המיומנויות המורכבות ביותר של רבנים המשיבים לשאלות בהלכה, קשורה בניסיון להבין את עולמו של האדם העומד מולם ולהצליח לקלוע לאופי התשובה שהשואל מחפש – האם הוא מעוניין בתשובה של מורה או בתשובה של פוסק? וכשאני עומד ומתלבט בין שתי האפשרויות הללו, אני מנסה לברר מדוע בא אלי האדם העומד מולי – האם הוא מבקש להיעזר בידע שלי, או בשיקול הדעת שלי? מהי עבורו החוליה החסרה בכדי לפתור את השאלה שעמה הוא מתמודד?

לאורך חיי פגשתי רבנים מן הסוג הראשון ורבנים מן הסוג השני, ופגשתי שואלים משני הסוגים גם כן. לא פעם נראה היה לי כי מדובר בשתי עמדות רוחניות – האחת מבקשת להתבטל בפני שיקול הדעת הרבני, והאחת מבקשת להשאירו לעצמה ומבקשת רק תיווך למאגרי הידע ההלכתיים הרחבים. עם השנים הבנתי שהחלוקה אינה דיכוטומית כלל ועיקר. גם אדם ריבוני ועצמאי במחשבתו זקוק לפעמים לפסיקה חד משמעית כשהוא מצוי בשעת הדחק או כשאינו יכול לעיין כדבעי, ומאידך – גם אדם ששמח בדרך כלל שהרב יכריע עבורו, מבקש לפעמים מרחב אפשרויות הלכתי.

במשך שנים חשבתי שעלי להבין או אפילו לנחש מתוך ניסוח השאלה מה מצופה ממני. עם השנים הבנתי שאפשר פשוט לשאול…

(פקודי תשפ"ב)