הקהל שבקרבו פועל הרב משפיע במידה רבה על עולמו התורני והרוחני של הרב
את רוב הרבנים שאני מכיר, ניתן לסווג לאחת משתי קבוצות – רבני קהילות או ראשי ישיבות. למרות שלרבני שתי הקבוצות קוראים "הרב", למרות הדמיון הרב בין תחומי העניין והעיסוק שלהם, ואפילו למרות שישנם כמה רבנים החובשים את שני הכובעים, בכל זאת מדובר בשני סוגים מובחנים ושונים מאד של רבנות. אותי עצמי זיכה הקב"ה לחבוש במובנים רבים את שני הכובעים – מזה כי"ג שנים אני משמש כרב קיבוץ בקבוצת יבנה המעתירה ובחמש השנים האחרונות אני זוכה להוביל יחד עם ידידי ומורי הרב איתמר חייקין את המכינה הקדם צבאית "רוח השדה" שבקיבוץ בארות יצחק. השילוב שבין רבנות יישוב לעמידה בראש בית מדרש או מוסד תורני-לימודי, היא עבורי מסע מאתגר המחייב כל העת בחינה של זהותי הרבנית ושאלה מתמדת – "איזה משני הכובעים אני חובש כעת?".
ההבדל הראשון שבין רבנות בקהילה לרבנות במוסד תורני היא בשאלה מי בוחר את מי – הקהל את הרב או הרב את הקהל? בישיבות, מדרשות, מכינות ושאר בתי מדרש, הרב הוא זה הבוחר את תלמידיו, בעוד שברבנות קהילתית הקהילה היא זו הבוחרת את הרב. במצב של קונפליקט חריף, במערכת היחסים הנהוגה במוסדות חינוכיים, הרב הוא זה שיכול לסלק את אחד התלמידים ואילו בקהילה מי שעשוי לעזוב כתוצאה מסכסוך או קונפליקט הוא דווקא הרב. ייתכן שזהו ניסוח פשטני להבחנה הזו, אך דבר זה מעצב במידה רבה את התשובה לשאלה "מי אמור להתאמץ למצוא חן בעיני מי?".
הבדל נוסף בין שני סוגי הרבנות הוא בשאלת המוטיבציה לשמוע את תורתו של הרב. אל הישיבה הגיעו התלמידים במיוחד כדי לשמוע את תורתו של הרב. אך דומני שנדיר למדי למצוא אנשים שהצטרפו לקהילה מסוימת רק כדי שיזכו לשמוע את תורתו של הרב. דבר זה מוביל לכך שראשי ישיבות כמעט ואינם צריכים לטרוח כדי לגרום לקהל שומעיהם להקשיב לדבריהם, בעוד משימתו המרכזית של רב קהילה היא פעמים רבות לעורר בקהילה את הרצון לשמוע את דבריו. תלמידים בבתי המדרש השונים צמאים מאד לשמוע את הוראתו והנחייתו התורנית וההלכתית של הרב, דבר שבדרך כלל לא מצוי בקהילות של בעלי בתים.
הבדל שלישי בין רב קהילה לראש ישיבה, מדרשה או מכינה, הוא בכך שבית מדרש מעצם הווייתו הוא מוסד הומוגני באופן קיצוני. בישיבות לומדים בדרך כלל רק גברים, בני אותו גיל, המשתייכים בדיוק לאותה קבוצה חברתית ואוחזים באותה השקפת עולם דתית ורוחנית (וראיה לדבר – העובדה שבאו ללמוד באותה ישיבה). קהילות, לעומת זאת, הן הרבה יותר הטרוגניות – חברים בהם גברים ונשים, ילדים וקשישים, מגוון הדעות בהן רחב יותר משום שהמכנה המשותף של הקהילה אינו בהכרח השקפתי, אלא גיאוגרפי. האתגרים עמם מתמודד רב קהילה הנדרש להיות רלבנטי לקבוצות כה שונות ומגוונות, אינם דומים כלל לאתגר הרלבנטיות של מי שעומד בראש בית מדרש.
אך דומני שההבדל הגדול מכולם קשור בעובדה שלמכינה, ישיבה או מדרשה מגיעים צעירים וצעירות לתקופת לימוד קצרה שנמשכת לכל היותר שנים ספורות. במובנים רבים שנים אלו הן שנים של פרישה מהוויות העולם שבחוץ והסתגרות ב-ד' אמותיה של תורה. חיים קהילתיים, לעומת זאת, פרושים על משך חיים שלמים של אדם, והקהילה היא המרחב שבו אדם חי את חייו התורניים בתוך העולם שסביבו ולא מרחב מסוגר אליו הוא פורש. לכן, למשל, יכול ראש ישיבה להרשות לעצמו להותיר שאלות מסוימות ב"צריך עיון" ולא להשיב לכל שאלה או סוגיה העולה על הפרק, שכן המרחב הישיבתי מנותק בדרך כלל מעולם המעשה המיידי. לרב קהילה אין בדרך כלל את הפריבילגיה הזו. כאשר דופקים אצלי בדלת בליל שבת ומבקשים את עצתי לגבי המלטה שהסתבכה ברפת או תקלה בתנורי החימום בחדר האוכל, איני יכול להשיב שמדובר בשאלה מעניינת ובלי נדר אשיב עליה בעוד שבוע לאחר שאעיין כדבעי…
הבדלים אלו גורמים לכך שבכל פורום רבני שאני משתתף בו, אני מזהה בקלות רבה מיהו רב קהילה ומיהו ראש ישיבה. שכן הקהל שבקרבו פועל הרב משפיע במידה רבה על עולמו התורני והרוחני של הרב. באופן אישי, אני מתפלל לא פעם לזכות להתאים את סוג הרבנות שלי למרחב שבו אני פועל באותו רגע – להיות רב קהילה בקהילתי וראש מכינה במכינתי. אם אתבלבל בין השניים זו תהיה שגיאה ואפילו רשלנות. אם אזכה ששתי זהויותיי הרבניות יזינו זו את זו, ירוויחו מכך גם אנשי קהילתי וגם תלמידיי.
(בחוקותי תשפ"ב)