אתגר הגיור יב': הגישה השלילית לגרים

יש כאן רגש נחיתות של היהודי לעומת הגר שבחר מיוזמתו להיות יהודי, וגם לא אחת הוא דווקא מקפיד יותר במצוות

תולדות הגיור בישראל-תקופה שלישית, תקופת חז"ל (המשך): הגישה השלילית לגיור בחז"ל

לעומת הגישות החיוביות של חכמים בתקופת המשנה והתלמוד ביחס לגרים שאותן ראינו בטור הקודם, יש גם מקורות שמהם עולה גישה שלילית של חז"ל כלפי הגרים. מקור מרכזי לגישה השלילית הזו נמצא במסכת יבמות דף קט עמוד ב: "דאמר רבי יצחק, מאי דכתיב [=מהו זה שכתוב]: 'רע ירוע כי ערב זר?' [משלי, יא, טו. פירוש רש"י כאן דיבור המתחיל: רע ירוע – רעה אחר רעה. כי ערב זר – המערב זרים גרים בישראל ] רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים… כרבי חלבו, דאמר ר' חלבו: קשים גרים לישראל כספחת בעור [=אחד הנגעים בעור המטמאים]".

בגמרא מקבילה במסכת קידושין, דף ע, עמוד ב' יש יותר הרחבה בדברי רבי חלבו: "אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר: ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב, כתיב הכא [=כתוב כאן בנבואת ישעיהו] 'ונספחו', וכתיב התם [=ואפשר לעשות היקש ממה שכתוב בתורה בספר ויקרא, יד, נו, לגבי סוגי נגעי הצרעת] 'לשאת ולספחת'".

האמרה של רבי חלבו (אמורא בבלי בן הדור השלישי של האמוראים בסוף המאה השלישית ותחילת הרביעית לספירה שעלה מבבל לארץ ישראל ולכן נקרא רבי] הפכה למאוד מצוטטת ומשפיעה ביחס השלילי כלפי הגרים. חשוב לציין שאמירה זו בעצם מתבססת על פסוק שלא רואה את הגרים בצורה שלילית, אך הוא דורש את הפסוק בצורה שלילית וכפי שעולה מפירוש רש"י באותה סוגיה: "כספחת – לישנא דקרא נקט [הוא משתמש בלשון הפסוק] ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב "(ישעיהו יד, א).

מה שמעניין כאן הוא שבמקור התיאור של הנביא ישעיהו חיובי במובהק: "כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב". הגישה החיובית הזו תואמת את מה שראינו בטורים קודמים על היחס החיובי לגרים שלא נדרשו לעבור טקסי גיור בזמן המקרא. אולם רבי חלבו, דורש את המלה "ונספחו" לא במשמעות של הצטרפות, אלא במשמעות של נגע ספחת.

השאלה הגדולה היא מדוע נאמרים הדברים הקשים הללו על הגרים? בין הראשונים נאמרו הסברים שונים. אביא כאן שניים מהיותר ידועים.

על פי רש"י (המאה ה-11), בפירושו לסוגיא במסכת קידושין, הסיבה היא השפעתם השלילית: "קשין גרים – שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם". וכך גם מפרש רבנו בחיי בן אשר ( 1340-1255) בספרו "כד הקמח" בערך "גר".

הסבר אחר מציע הר"י הזקן, נינו של רש"י מהראשונים והמרכזיים שבבעלי התוספות (בן המאה ה-12) המובא בפירוש התוספות לסוגיא ביבמות:

"רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים – אמר ר"י דהיינו היכא [=שזה היכן] שמשיאין אותן להתגייר או שמקבלין אותן מיד, אבל אם הן מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלם, שהרי מצינו שנענשו אברהם יצחק ויעקב שלא קבלו לתמנע שבאתה להתגייר והלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו ונפק מינה [=ויצא ממנה] עמלק דצערינהו לישראל כדאמרינן [=כפי שנאמר] בהגדת חלק (סנהדרין צט:) וגם יהושע קבל רחב הזונה ונעמה ורות המואביה ובריש פרק במה מדליקין (שבת לא.) שגייר הלל אותו שאמר גיירני על מנת שתשימני כוהן גדול ואותו דעל מנת שתלמדני כל התורה כולה,  ואף על פי שלא היו מתאמצין להתגייר יודע היה הלל בהן שסופם להיות גרים גמורים כמו שעשה לבסוף".

כלומר, על פי הר"י, יש שני סוגים של גרים: הסוג הראשון, החיובי: גרים שבאים מיוזמתם לישראל למרות הקשיים בדרך, או לפחות כשברור שהם יהיו גרים אמיתיים וגמורים. הסוג השני, השלילי: הגרים שלא באו מרצונם החופשי, אלא שכנעו אותם להתגייר, או שלא נדרשו לעמוד בדרישות מחמירות. אלו פוגעים בעם ישראל ומורידים אותו מקדושתו, כשם שטומאת הספחת פוגעת בבעל הטומאה. הסבר זה של בעלי התוספות זר לחלוטין למה שראינו בטורים האחרונים לגבי תופעת הגיורים בכפייה בזמן מלכות החשמונאים מזה, ותופעת המיסיונריות היהודית הכה נרחבת במאות הראשונות לספירה, מזה.

כיוון שונה לחלוטין מציע חוקר ההלכה שמואל שילה, שלפיו יש כאן דווקא רגש נחיתות של היהודי לעומת הגר שבחר מיוזמתו להיות יהודי, שלא כיהודי מלידה, וגם לא אחת הוא דווקא מקפיד יותר במצוות (שמואל שילה, "על הדיאלקטיקה ביחסם של חז"ל לגרים", קולך, ראו: https://www.kolech.org.il/he/beit-midrash-he/983-about-the-dialectics-in-hazals-attitude-to-strangers.html).

(ויקרא תשפ"ב)