פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
כפי שראינו, הספרות המדרשית מרחיבה מאוד באשר לסגולותיה של מרים. אחד המדרשים מתאר את מרים כמי שדאגה להחזרת הנישואים של אביה ואמה, ובעקבותיהם של רבים וטובים. על הפסוק "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות, ב,א) נאמר בגמרא:
"להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר[שגזר] פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: ותגזר אומר ויקם לך! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן" (בבלי, סוטה דף יב עמוד א).
שוב רואים אנו את האומץ והנחישות של מרים, שאינה מהססת לבקר בחריפות את אביה שהיה מנהיג הדור. כמו כן, חז"ל מדגישים את מרים כלוחמת למען חשיבות המשפחה והבאת ילדים לעולם (ברכה אליצור, דיוקן בשביל הדורות-דמויות מקראיות מהתנ"ך ועד לספרות חז"ל, רמת-גן: הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2021, פרק 14).
סגולה מרכזית של מרים היא היותה נביאה:
(כ). "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן היכן נתנבאה מרים? הרי הוא אומר ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו וגומר (שמות, ב: ב). אמרה לו לאביה סופך להוליד בן שעתיד לגאול את ישראל ממצרים […]" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי טו, כ).
מדרש ספרי אף מרחיב לגבי מנהיגותה של מרים לאורך עשרות שנות הנדודים במדבר: "שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם" (ספרי דברים [מהדורת פינקלשטיין, כי תצא, פיסקה רעה).
מדרשים שונים מרחיבים בתיאור תפקידה של מרים כגואלת ביציאת מצרים (יעל לוין, "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים: עיון בספרות חז"ל ובספרות הראשונים", בתוך: טובה כהן (עורכת) אשה ויהדותה-שיח פמיניסט-דתי עכשווי, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2013, עמ' 259-247). כך למשל נאמר בבראשית רבה על הפסוק מחלומו של שר המשקים (בראשית, מ,י):"'ובגפן שלושה שריגים'- משה, אהרן ומרים, 'והיא כפורחת'- הפריחה גאולתן של ישראל" (בראשית רבה, פח, ה'). או במדרש על הפסוק לגבי עשיית המזבח: "ושלוש אמות קומתו' (שמות, כז,א)-כנגד שלשה גואלין שנאמר 'ואשלח לפניך את משה, אהרן ומרים" (מדרש תנחומא, תרומה, י).
במדרש הבא אנו רואים עד כמה עם ישראל היה תלוי במרים לשם הישרדותו:
במדבר, כ: (א) "וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם:(ב) וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן".
המדרש מקשר בין שני הפסוקים, כלומר מותה של מרים גרם לכך שלא היה מים לעם ישראל: "ולא היה מים לעדה. מרים בזכותה הבאר ניתן להם […] מתה מרים נסתלק הבאר, לכך לא הי' מים לעדה (מדרש אגדה [בובר] חוקת פרק כ')
גם הפרשה שבה מרים ואהרון מדברים על האשה הכושית שלקח משה ועל כך היא נענשת בצרעת (במדבר, יב), נדרשת בצורה חיובית. צפורה אשתו של משה, מתנה את צערה בפני מרים ומרים פועלת:
ר' שמעון אומר אף צפורה פתחה בדברים ואמרה למרים […] שמיום שדבר הקדוש ברוך הוא עם משה אחיך לא נזדקק לי. מיד הלכה מרים אצל אהרן והיו נושאין ונותנין בדבר שנאמר 'ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה'- על עסקי פרישתו מן האשה. אמרו גיותן[=גאוותן] הוא משה וכי לא דבר הקדוש ברוך הוא אלא עמו בלבד?- כבר דבר עם נביאים הרבה ועמנו ולא פירשנו מנשותינו כמו שפירש שנאמר ' הרק אך במשה דבר ה".' על אדות האשה הכושית', וכי כושית היתה והלא מדינית היתה אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך היתה צפורה ניכרת במראיה ובמעשיה מכל הנשים (ספרי, זוטא, במדבר, פרק יב).
מרים מתוארת כאן כרגישה לסבל הזולת, ישרה, אמיצה ומוכנה אף לבקר את אחיה האהוב שבזכותה בא לעולם ואת חייו הצילה. היא נענשת רק בשל אי הבנתה את היותו של משה נביא מסוג יחיד במינו, שלגביו הדרך הרגילה של שילוב הקדושה בחיים הגשמיים אינה אפשרית.
(וירא תשפ"ג)
