מה שאמירת 'תודה' תעשה לכם

הבעת תודה מחזקת את הבריאות הפיזית והנפשית של האדם

קיים ענף בעולם הפסיכולוגיה הנקרא "פסיכולוגיה חיובית", שמטרתו לטפח "חוזקות" ותכונות חיוביות. בעוד שעולם הפסיכולוגיה הכללי עוסק יותר בצד הטיפולי, דהיינו בזיהוי הבעיה הפתולוגית של המטופל ולאחר מכן מתן טיפול הולם, הרי שהפסיכולוגיה החיובית היא מתן טיפול מניעתי. שיטה זו כוחה יפה גם בטיפוח חוסן נפשי וצמיחה בקרב האוכלוסייה הכללית ו"הבריאה" ולא רק בקרב הפונים לטיפול בשל קשיים והתמודדות נפשית. דוגמא לכך במחקר שנעשה על ידי הפסיכולוגים רוברט אמונס ומייקל מקאלו, שמצאו כי הבעת תודה מחזקת את הבריאות הפיזית והנפשית של האדם. הם המליצו לנהל "יומן תודות", שבו אדם רושם לפחות ארבע פעמים בשבוע "תודה" על אירועים. הכרת הטוב תגרום להשפעות חיוביות על האדם. אמירת תודה והכרת הטוב מאפשרת לאדם לראות את חצי הכוס המלאה וכתוצאה מכך להיות במצב רוח טוב יותר.

קרבן תודה המתואר בהרחבה בפרשתנו מוקרב על הצלה של אדם מצרה שבאה עליו. רש"י על התורה כותב, שארבעה אנשים מביאים את הקורבן: יורדי הים, הולכי מדברות, מי שיצא מבית האסורים, וחולה שהבריא. אנשים שהיו בסכנה ויצאו ללא פגע ומביאים קרבן תודה על ההצלה. אולם רבנו בחיי סובר, שקרבן תודה מוקרב לא רק על הצלת חיים, אלא גם על שמחה שיש לו לאדם:

"קרבן תודה בא על הנס, והוא לשון הודאה אם היה חולה ונתרפא מביא קרבן תודה, הוא שכתוב: (תהלים קז, כב) 'ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה', או שאר שמחות כגון שמחת חתן וכלה …".

זאת ועוד. המעיין בכתבי רמב"ם השונים יגלה שהוא אינו מגביל את הבאת הקורבן דווקא לנס אלא כל אימת שאדם מעונין להודות להקב"ה מביא קרבן התודה. דוגמא לכך מצאנו ביחס לחוני המעגל שהביא קרבן תודה לאחר שירדו גשמים (תענית כג ע"א). ההבנה הפשוטה היא שמטרת הקורבן היא הכרת הטוב להקב"ה. אולם ניתן לומר שקרבן זה תורם גם למקריב הקורבן. אמירת התודה באמצעות הקורבן גורמת גם לאדם שחייו קשים ומאתגרים למצוא את רגעי השמחה, לראות את חצי הכוס המלאה וכך גם חייו יהיו מאושרים וטובים יותר. זאת ועוד, קרבן תודה נאכל רק ליום ולילה שהוא זמן קצר יותר לעומת קרבן שלמים רגיל. מסביר אברבנאל, שהסיבה לקיצור זמן האכילה הוא  תמריץ למקריב, שיזמין את חבריו לסעודה ויספר להם על הנסים שנעשו לו, אחרת, אם יאכל לבדו, עלול הבשר  להיות "נותר" שדינו שריפה. יש כאן רובד נוסף; פרסום הנס לאחרים, ושמחתם על הצלתו תורמת גם לפרסום הנס בעולם וגם למצב רוחו של המקריב בכך שחבריו שמחים בשמחתו.

(צו תשפ"ב)