הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בפרשתנו מופיעה מצוות קידוש השם: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…". ההבנה הפשוטה בפסוק היא שקידוש השם זו מצווה, המוטלת על עם ישראל. זאת ועוד, קידוש השם בא לידי ביטוי דווקא בחייו של האדם בכך שעושה טוב, ועליו אומרות הבריות מה נאים מעשיו. אולם, המעיין בספר יחזקאל (לו, יט–כה) יגלה שקידוש השם נעשה גם על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו – "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם…". ובהמשך, "וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם… לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל… לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם…".
כלומר ישנם מצבים שהקב"ה בעצמו מקדש את שמו. כתוצאה מחטאיהם של ישראל, הקב"ה מגלה את ישראל לבין האומות, ועל ידי כך שמו מחולל. מצבו הירוד של עם ישראל בגלות גורם לחילול השם בין הגויים, ולכן הקב"ה נדרש לקדש את שמו. זו גם הסיבה שהקב"ה מבקש לגאול את ישראל מהגויים. ניתן להוכיח נקודה זו מהמדרש: "מה זכה יהודה למלכות אמרו לו ילמדנו רבינו: אמר להם מפני שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא על הים. כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד קפץ שבטו של יהודה וירד תחלה, וקידש שמו של מקום על הים. ועל אותה שעה הוא אומר הושיעני אלים כי באו מים עד נפש… ".
פרופ' שמואל ספראי מדייק מהמדרש, שקידוש השם של נחשון בן עמינדב לא היה בעצם נכונותו להקריב את חייו. נחשון זועק להקב"ה, שיציל אותו ממי הים הסוערים "ועל אותה שעה הוא אומר הושיעני אלים". ירידתו אל המים לא הייתה מתוך כוונה של הקרבת חייו, אלא הייתה לו ציפייה שהקב"ה יקדש את שמו בעולם והים יבקע. יהודה זכה למלכות על כך שהאמין וסמך על הקב"ה שיקדש את שמו בעולם.
כך גם משתמע מתוך הספרי (דברים פסקה שו): "ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות ובשביל לקדש את שמו הגדול בעולם …". מתוך המדרש עולה שהאבות ירדו למצרים כדי שתיווצר מציאות שהקב"ה יוכל לקדש את שמו בעולם בגאולתם.
מצד שני, קיים רובד נוסף למצוות קידוש השם, שבא לידי ביטוי בנכונות להקרבה ולמסירות נפש. אנחנו מצויים בלחימה עצימה כבר תקופה ארוכה. רבים מהחברה הישראלית מקדשים שם שמיים במעשיהם הטובים ובתרומתם לחברה. חיילים ואזרחים מסרו את נפשם כדי להגן על עם ישראל וקידשו שם שמיים. אולם, שמו של הקב"ה עדיין מחולל בגויים. השנאה כלפי ישראל, האנטישמיות הגואה, והזלזול הבוטה של אומות העולם כלפי מדינת ישראל הם חילול שמו של הקב"ה. אף שמסרנו את נפשנו במלחמה הזו, והושגו תוצאות מרשימות בזכות גבורתם של כוחות הביטחון והאזרחים, התחושה היא שאנו זקוקים למציאות שהקב"ה בכבודו ובעצמו יקדש את שמו בעולם. מדי בוקר נאמרת ברכה ללא שם ומלכות, והיא מקבלת משמעות מיוחדת בתקופתנו. זו לשונה: "…קדש את שמך בעולמך, ובישועתך תָרוּם ותגביה קרננו למעלה, והושיענו בקרוב למען שמך – ברוך ה' א-לֹהי ישראל מן העולם ועד העולם, המקדש את שמו ברבים".
עם ישראל הקריב את טובי בניו, שקידשו את השם מתוך מסירות ונתינה אין קץ. אולם, הואיל והאירוע הוא גדול והוא כלל-עולמי, וקיימת תחושה של חוסר אונים וחוסר צדק כלפינו – זו השעה שאנו מייחלים שהקב"ה יקדש את שמו, המחולל בין הגויים. נתפלל שהקב"ה יחלץ אותנו משעות קשות אלו, ששמו יתקדש בעולם, שהחטופים ישובו לבתיהם ושחיילינו יחזרו לשלום לביתם.
