אבות ב', ג'
"הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן; נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ" (אבות ב', ג').
השלטון מרוכז בצרכיו ובמילויים, ואינו בהכרח מנגנון שוחר צדק וערכי שטובת הפרט לנגד עיניו, אומר לנו רבן גמליאל. מראית עין ואינטרסים, הם שפת השלטון וכלי עבודתו. הבטחות ומחוות מצולמות של אהבה ודמעות תנין, שמזיל שר זה או אחר, לנוכח כאבינו, אל לנו ללכת שבי אחריהן. ברגע הדחק והאמת, גם אדם המקורב לשלטון, ימצא עצמו לבד.
רבן גמליאל, בן רבי יהודה הנשיא, אשר נשא בהנהגה הפוליטית של יהודי ארץ ישראל, ידע ככל הנראה על מה הוא מדבר. במשנה הקודמת, הוא תיאר את העבודה הציבורית כעמל (המקורות מעידים כי לא זכה למעמדו של אביו בקרב מונהגיו) ובמשנה זו בא להראות שההתחככות בפוליטיקה אינה סוגה בשושנים…
דברי רבן גמליאל, המובאים כאן והמצטרפים לדברי שמעיה: "ואל תתוודע לרשות" (פרק א משנה י'), חפים מרומנטיקה ומדרבנים אותנו, ובפרט את אלו בינינו הבוחרים בקריירה ציבורית ופוליטית, לעבור חוויה של התפכחות והתבגרות.
בספרם "מנהיגות במבחן", מבחינים מחבריו, רונלד חפץ ומרטי לינסקי, בין שתי מערכות יחסים: בעל ברית (שותף אינטרסנטי) ואיש סוד (שותף מורלי-רגשי). לגרסתם, על מנהיג לחתור לשתיהן. מחד גיסא, עליו לחבור לבעלי אינטרסים משותפים ולעבוד עמם בשיתוף פעולה מלא, עד להשגת היעד המשותף. מאידך גיסא, עליו להשיג תמיכה מורלית וחברית מצד אלו המעוניינים בטובתו ובצמיחתו, המקבלים אותו בתור מי שהנו, ללא תנאים וסייגים, גם לנוכח שגיאותיו.
לדברי חפץ ולינסקי, אנשים נוטים לבלבל בין שתי מערכות היחסים ולצפות לתמיכה ללא סייג מבעלי בריתם. גישה זו, טעות יסודה. בני הברית אינם חברים או אוהבים שלנו. אין להם זהות מלאה עמנו ושותפותם תלויה במידה בה אנו מועילים לקידום האינטרסים שלהם. עלינו לקחת בחשבון אף מצב לגיטימי, בו הם יחזיקו בנאמנויות סותרות.
רבן גמליאל מציב בפנינו תצלום גולמי ולא מעובד של המציאות. דומה להורה, הלוקח לשיחה את בנו/בתו המתבגר שחש מתוסכל, פגוע או נבגד לנוכח ציפיותיו מתפקוד ההנהגה/המבוגרים האחראים, בפרט בעת משבר. קרא את מפת המציאות כפי שהיא, בן, התעשת ועמוד חסון ואיתן לנוכח משימתך. בידך לפעול. אני סומך עליך.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
(שמיני תשפ"ב)