אתגר הגיור טו': משקל קבלת המצוות במקורות חז"ל

תולדות הגיור בישראל-תקופה שלישית, תקופת חז"ל (המשך)

המקור התלמודי הידוע שבו מוצגים התנאים הנדרשים מהמתגייר על ידי בית הדין מופיע במסכת יבמות, מז, עמוד א':

"תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי[ רש"י: ואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי יתן ואזכה לכך] מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה – אינם יכולים לקבל  לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו. קיבל, מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה, חוזרים ומלין אותו שניה. נתרפא, מטבילין אותו מיד; ושני תלמידי חכמים  עומדים על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות; טבל ועלה – הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות".

מתחילת הטקסט הזה עולה בעיקר הנושא של הרצון להצטרף לעם ישראל כגורם מרכזי בגיור ראוי, כשהדגש הוא על כך שלא מדובר במניעים של הצלחה, אלא דווקא בהכרת הסבל של היהודים. צמוד לזה נאמר שמודיעים את המתגייר "מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות… ומודיעין אותו ענשן של מצות", כלומר; יש דגש על חשיבות שמירת המצוות, אף שלא נכנסים עם המתגייר לפרטים. דומה שעולה חשיבות המניעים להצטרפות לא תועלתנית לעם ישראל ולא רק לדת ישראל. עוד נקודה שבולטת היא שקבלת המצוות מופיעה בהרחבה ורק אחריה עולה שאם "קיבל-מלין אותו מיד". כלומר, לא מגיעים בכלל לטקס ברית המילה בלי שהייתה קודם קבלת מצוות. אחר כך בטקס הטבילה, מודיעים לו שוב "מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות", כלומר, לא מדובר בקבלה חוזרת של המצוות, אלא בידיעת כמה מהמצוות. כל זה כאמור שונה מאוד ממה שהיה מקובל בפועל בעולם היהודי עד למאה השנייה לספירה כפי שראינו בטורים הקודמים.

וכאן שוב רואים אנו כפי שהצגנו במאמר הקודם פרשנויות מנוגדות בין החוקרים. על פי מנחם פינקלשטיין, גישת חז"ל ובעקבותיה של הפוסקים היא ש"מעשה הגיור הוא לעולם לאחר קבלת המצוות. לפיכך היו שהטעימו — להלכה ולמעשה — כי אף בדיעבד אין תוקף לקבלת מצוות לאחר טבילה.  גם מכך ניתן ללמוד על הזיקה בין קבלת המצוות ומעשה הגיור" (מנחם פינקלשטיין, הגיור: הלכה ומעשה, רמת-גן: הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ד, עמ' 27).
אלא שכאן עולה השאלה – אם אכן קבלת המצוות היא עיקר הגיור, מדוע הסוגיות העוסקות בגיור במסכת יבמות, כמעט לא מתייחסות אליה? תשובתו של פינקלשטיין היא זו:

"שעיקר עניינן של סוגיות תלמוד אלה הוא בקביעת ההלכה , כיצד נעשה הגיור הלכה למעשה , ולא בהגדרת הגיור הידועה לכל. המילה והטבילה הן המעשה החיצוני היוצר את הגיור, שקבלת המצוות היא עצם מהותו.  רק לאחר המעשה החיצוני משתנה מעמדו של הבא להתגייר" (פינקלשטיין, שם, עמ' 35).

לעומתו, צבי זוהר ואבי שגיא סבורים שהקול העולה מתוך חז"ל הוא בדרך כלל כזה שרואה רק במילה ובטבילה מרכיבים הכרחיים לגיור. אלא שכאן נחלקו חכמים, האם המילה לבד היא החשובה, או הטבילה, או שתיהן (צבי זוהר ואברהם שגיא, גיור וזהות יהודית-עיון ביסודות ההלכה, ירושלים: מכון שלום הרטמן ומוסד ביאליק, תשנ"ה, פרק רביעי). וכך רואים אנו במקור הבא:

"תנו רבנן: גר שמל ולא טבל – רבי אליעזר אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו, שמלו ולא טבלו; טבל ולא מל – ר' יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות, שטבלו ולא מלו; וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל – אין גר, עד שימול ויטבול" (בבלי, יבמות, מו, עמוד א').

(תזריע תשפ"ב)