פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
- עמדת הרמב"ם בנושא:
בטור הקודם ראינו את עמדת הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת קידושין דף כט, לפיו הכלל שמופיע במשנה ש"כל מצוות עשה שהזמן גרמא-אנשים חייבים ונשים פטורות", אינו בעצם כלל קבוע, אלא הוא עולה ממקרים שונים.
המקור לדברי הרמב"ם הוא הגמרא בקידושין לג ע"ב-לה ע"א:
"תנו רבנן: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא?- סוכה, ולולב, שופר, וציצית, ותפילין; ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא?- מזוזה, מעקה, אבידה, ושילוח הקן. וכללא הוא? הרי מצה, שמחה, הקהל, דמצות עשה שהזמן גרמא, ונשים חייבות! ותו, והרי תלמוד תורה, פריה ורביה, ופדיון הבן, דלאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא, ונשים פטורות! אמר רבי יוחנן: אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ, דתנן: בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומלח; ותו ליכא? והאיכא =-ואין עוד, הרי יש] כמהין ופטריות! אלא, אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. ומצות עשה שהזמן גרמא – נשים פטורות. מנלן? גמר [= למד] מתפילין… אמר רבא: פפונאי ידעי לה לטעמא דהא מילתא, ומנו? רב אחא בר יעקב, אמר קרא: 'והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך' (שמות יג, ט), הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין – מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, אף כל מצוות עשה שהזמן גרמא – נשים פטורות".
מהגמרא נראה שאמנם לרב אחא בר יעקב לומדים מהיקש לתפילין שכל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות, אולם לרבי יוחנן, אין למדים מהכללות. הרי"ף לא מביא בכלל אלא רק את דברי רבי יוחנן, ודומה שהרמב"ם הולך בעקבותיו, כלומר, בכל מקרה שנשים פטורות במצוות עשה שהזמן גרמן צריך לחפש טעם.
יתר על כן כבר בגישת התנאים, עולה שרק רבי שמעון סבור שיש כלל של פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן:
"ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית' – אף הנשים במשמע. רבי שמעון פוטר את הנשים מן הציצית, מפני שמצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. שזה הכלל אמר ר' שמעון כל מצות עשה שהזמן גרמה נוהגת באנשים ואינה נוהגת בנשים בכשרים ולא בפסולים (ספרי במדבר, פיסקה קטו, וראו את הרב שלמה גורן, "נשים במצוות עשה שהזמן גרמן", מחניים צח [תשכ"ה] 16-10; דרור פיקסלר, "פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן במשנת הרמב"ם", סיני קלא [תשס"ג], עמ' מא-נג).
- הנימוקים לפטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן:
נביא שלושה טעמים בולטים:
- שיעבוד האישה לבעלה-האבודרהם (ספרד, המאה ה-14):
"והטעם שנפטרו הנשים מהמצות עשה שהזמן גרמא לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא, אפשר שבשעת עשיית המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצותו ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצותו אוי לה מבעלה ואם תעשה מצותו ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה לפיכך פטרה הבורא ממצותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה" (אבודרהם, ברכת המצות ומשפטיהם).
- העול המוטל על נשים בכל הנוגע לטיפול בבית ובילדים-הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (הרב הראשי הספרדי הראשון למדינת ישראל):
"ולי נראה שטעם פטורן הוא משום שלפי טבען ומהות תפקידן בחיים הן משועבדות לזמן במשק הבית וגדול הילדים וטפולן, ולא הזמן ניתן לרשותן […] מסתבר שהנשים הן בכלל בית ישראל בעיקר כל המצוות אלא שפטרה אותם התורה מדין עוסק וטרוד בטרדה של מצוה" (שו"ת, משפטי עוזיאל, כרך ד', עניינים כלליים, סימן ד').
- דרגתה הגבוהה של האישה-הרש"ר הירש (גרמניה, המאה ה-19):
"התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. שהרי זה כל עצמן של מצוות עשה שהזמן גרמן: הן מבטאות אמיתות, מחשבות, עקרונות והחלטות על – ידי מעשים סמליים; והן מחדשות ערכים אלה מפרק לפרק, למען נשיב אותם אל ליבנו ונגשים אותם במעשינו, והתורה מניחה, שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה; והנסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות, המוטלות על האיש; כי האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו" (פירוש הרש"ר הירש לתורה, ויקרא, כג).
(ניצבים וילך תשפ"ג)
