להיתלות בכוחות על

אני זוכרת שכשהמורות אצלנו בבית הספר רצו להדגיש עד כמה נוכחות ה' בעולם היא דבר ברור כאור השמש לכל מי שעיניו בראשו, היו נותנות לנו כדוגמא את שטרות הדולר שהכותרת המודפסת עליהם היא: in G-od we trust. לפני שמדברים על ערך הכסף, מציבים בראש הסולם ערכים אחרים – יושר, יושרה, אמון; ערכים שנובעים מהערך הא-לוהי הגדול שמודפס בראש הנייר.

ואני חשבתי כמה זה פשוט לייחס את האמון האמונה והכוח לא-לוהים כאשר אין לזה הרבה השלכות על חייך. גם אם סקרים שנערכו בארצות הברית למשל, מורים שאחוזים גבוהים מהעם האמריקאי הם נוצרים מאמינים, בפועל, אורח החיים הנוצרי בשנת 2022 הוא לא בדיוק אורח החיים הרווח בארצות הברית. בסוף, החיים מצביעים ברגליים והעם היושב באמריקה לא שומר הרבה פרקטיקות נוצריות ולא משמר הרבה תפיסות של הכנסיה. בסוף החיים עצמם הם חילוניים, מערביים, קפיטליסטיים.

בישראל, למשל, כל שאלה או אמירה על מציאות ה' הופכת לדיון סוער. זה חייב להיות כך, ולמה? כי זה באמת לא רק דיון פילוסופי ותרבותי, אלא דיון עקרוני ומהותי שיש לו השלכות רבות מאד. אם אדם חושב שיש א-לוהים בעולם ובו עצמו, אז מן היושרה הפנימית היא שיקשיב לרצונותיו וציוויו של הא-ל, ישמור שבת, יאכל כשר. אלו לא דברים קטנים שמדי פעם צצים לאדם בחייו, אלא אורח חיים שלם שנטוע עמוק בחיים של יהודי ומעצב אותם, מביא לבחירות והחלטות מסוימות, לויתורים מסוימים, לגדילה וצמיחה לכיוונים מסוימים ואפילו שונים משל כל העולם.

כשהיינו בשליחות של בית יהודי בהודו לפני הרבה שנים, אחד הדיונים האהובים והסוערים שהיו מתעוררים בין החבר'ה המטיילים היו על השאלה הקלאסית "ישראל והעמים" – האם לומר שישראל הם עם נבחר זו אמירה גזענית? האם האמירה שישראל היא עם נבחר עושה את העמים האחרים לפחותים? ומה עם ברכת השחר "שלא עשני גוי?" היא לא נכתבה כסוג של מחמאה למי שאינו בעם ישראל, לא? אחד הדברים שהכי אהבנו בשליחות היה שהשיחות, הלימוד, שולחן השבת וטקסי החגים דרשו מאיתנו לעשות חושבים על החיים שלנו, האמונות והבחירות שלנו. המטיילים לא היו 'פראיירים' אלא אנשים ונשים צעירים, מעודכנים ומחפשי אמת, וזה דרש מאיתנו לא להסתפק בתשובות אוטומטיות, לא להם ולא לעצמינו וכך הדיונים הפכו לתורת חיים חיה ונובעת ולא לסדרה של דקלומים ושכנועים עצמיים. חשבתי שעוד לפני שאלת ההשוואה "ישראל והעמים", כמו בכל מחקר טוב, צריך לבודד את גורמי המחקר. אחרי שנבין מה זה "ישראל" ואולי מה זה "העמים", נוכל לערוך את ההשוואה "ישראל והעמים". הרגשתי שרבים מהמטיילים לא מכירים מה זה אומר להיות 'ישראל', לא את ההיקף, העומק והמחויבות, לא את הזכויות והאפשרויות היהודיות הטמונות בעולם ובאדם, לכן עבור מי שישראלים בעיניו הם עם יותר דומה להולנדים רק פחות גבוהים, באמת קשה יותר להרגיש את השוני, הנבדלות ובוודאי את הבדלנות. וכך, בשיחות, בסדנאות, וסביב בשולחן השבת, עיקר המסע עם המטיילים היה להבין מה זה "ישראל". את המשך המלאכה יעשה כל אחד דרך אורח החיים שהוא יבחר.

סקרים הפוכים (לסקרים שמראים שהעם האמריקאי חווה את עצמו כדתי, באחוזים גבוהים), מראים שהעולם המערבי פחות ופחות מאמין בא-לוהים. חוסר האמונה היה ביחס ישיר להשכלה גבוהה. זה מובן, אמונה בא-לוהים, א-לוהי ישראל או אלוהי עם אחר, ככוח על נעלם, נעלמת עם התפתחות המדע, הטכנולוגיה והיכולות האנושיות. כבר לא צריך להיתלות בכוחות על, רוב כוחות העולם מפוענחים ויכולים להיות נשלטים ורתומים להתפתחות האדם.

על המטבע שנמצא בהר עיבל נמצא חרוט שם השם. למצוא מטבע שטומן בחובו מידה מסוימת של הוכחה לאמיתות דברי התורה זה דבר לא קל לעיכול בשנת 2022. שנים מודרניות שבנויות על כוחו של האדם, הפרט, אולי קצת כוחה של האומה. המדע, הכלכלה, התרבות, אבל בטח לא נשענות על מציאות ה' בעולם. זה לא כמו ההדפס על הדולר שיכול להישאר אמירה כוללנית ולא מחייבת. מטבע כזה הוא הזמנה לשנות תפיסות עולם ואורח חיים יומיומי. זה עול לא קטן, קונפליקט אמיתי לארכיאולוגים ולעם כאחד. ומזמין לחשוב מחדש, גם בעולם מדעי ומודרני בו כוח האדם אינו מוטל עוד בספק, מהי אמונה ומה היחס האמיתי והשלם בין האדם וא-לוהים.

(תזריע תשפ"ב)