הבריאה מתרחשת שוב ושוב

מדרש ויקרא רבה מביא בתחילת פרשת תזריע (לפסוק: "אישה כי תזריע וילדה זכר") דרשה מסוג פתיחתא: דרשת פסוק ממקום 'רחוק': נביאים או כתובים, ההולכת ומתחברת אל דרשת הפסוק מן הפרשה. הדרשה זהה כמעט לגמרי לדרשה המופיעה במדרש בראשית רבה, העוסקת בבריאת האדם ביום השישי. עצם הדמיון יש בו כדי ללמד אותנו על עצם הלידה כבריאה של כל ילד וילד.

נתבונן בחלקים מן הדרשה עצמה, שנקודת המוצא שלה הוא הפסוק בתהלים קלט, ה: "אחור וקדם צרתני, ותשת עלי כפיך", תוך התמקדות בחלקים העוסקים ביצירת ולידת האדם.

"אמ' ר' ישמעאל בר נחמן: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון אנדרוגינס בראו ונסרו ועשה לו שני גבים, גביים מיכן וגביים מיכן.

אמ' ר' שמעון בן לקיש בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון דו פרצופין בראו ונסרו ועשה לו שני גבים, גביים לזכר וגביים לנקבה".

שתי הדרשות מפרשות למעשה לא רק את הפסוק בתהלים, כי אם גם את תיאור בריאת האדם בפרק א' בבראשית: "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם", פסוקים ולפיהם האדם הוא יצור מעורב – זכר ונקבה. בין אם מדובר באנדרוגינוס – זכריות ונקביות ביצור אחד, ובין אם מדובר בזכר ונקבה שהם תאומים סיאמיים המחוברים בגבם. כך או כך, על פי תיאור זה, שלב ב, הוא הפרדת היצור המעורב לשני יצורים שונים – והוא השלב המתואר בבראשית פרק ב.

על כך, באופן מתבקש, מקשים חכמים:

"אתיבון (הקשו): 'ויקח אחת מצלעותיו' (בראשית ב, כא)" – הרי מתואר שהקב"ה ברא את האישה מצלעו של האדם., "אמ' להן: מתרין סטרוהי, המד"א ולצלע המשכן השנית לפאת צפון (שמות כו, כ)". המילה 'צלע' יכולה לתאר איבר בגוף האדם, אך כמו בגאומטריה, היא יכולה לתאר גם צד – כמו בכל מצולע שצלעותיו הם צדדיו, וכפי שמוכיח הפסוק העוסק בתיאור המשכן.

הקשר הדברים במדרש ויקרא רבה, לידת האדם, ולא רק בריאתו, גורם לנו לשים לב לכמה דברים: ראשית, לכך שהתיאור: "אישה… וילדה זכר", הוא רק חלק אחד מן השלם שיפורט בהמשך: "ואם נקבה תלד…", ואין לקרוא אותם בנפרד. זכר ונקבה ברא אותם.

שנית, מעניין לשים לב שלמעשה בכל לידה משתחזר היבט מסויים של בריאה. שני גופים מחוברים זה לזה באופן סימביוטי עוברים תהליך של היפרדות. של פרידה. הפרידה כרוכה באבדן, וזה – קשור בטומאה, ומחייב קרבן. קרבן החטאת עשוי לרמוז גם לקושי אך החובה לאפשר את התהליך הבריא של ההיפרדות והכרה בנפרדות של האדם הנוסף.

(תזריע תשפ"ב)