אז איך אתם מקיימים מצוות?

 

האם רצון ה' הוא המונכח, או רצוננו להבין את דבר ה' ואת נוכחותו בעולם באופן מסוים?

הפסוק הפותח את הפרשה עוסק בצד הברכה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם" (כו, ג). שפע ברכה מובטח לעם ישראל אם ילך בדרך ה'. במדרשים הודגש מימד נוסף בפסוק הזה. יש בפסוק שלושה פעלים: הליכה, שמירה ועשיה. מהי עשיה?, שואלים את עצמם בעלי המדרש. שהרי הליכה בדרך, שמירה והקפדה, ציות – אלה הפעלים המתאימים, אך מה עניינה של העשייה? תשובות מגוונות ניתנו לשאלה זו.

האחת היא של ר' חייא: ר' חייא מדגיש את הפער בין החובה האינטלקטואלית של לימוד תורה לבין ההכרח לממשן עובר לעשייתו. שקיעה בלימוד תיאורטי עקר ובפלפול אינה מטרת התורה: "תני ר' חייא הלמד לעשות לא הלמד שלא לעשות הלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא" (ויקרא רבה, בחוקותי לח, סי' ז).

על האדם לפתח רגש לעורר את הרצון לקיום מצוות ולא להישאר בחיק המחשבה האקדמית, המתבוננת, המרוחקת, שבוחנת את דברי התורה בכלי ניתוח ובחינה שכליים בלבד. זוהי ההדגשה ב"עשיה" לעשות אותם- קרי לא רק ללכת בהם ולא רק לשמור אותם.

"אמר ר' חנינא בר פפי אמר להם אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמכם ועשיתם אותם" (שם).

ר' חנינא בר פפי מציע שהקב"ה מזהה את רגע ה"עישוי" הכפייה העצמית וקבלת העול ונותן על כך שכר. השכר ניתן, אם כן, דווקא על הוויתור המסוים על האפשרות לחיות חיים נטולי חובות ומטלות וגם על עצם החירות להכריע כיצד לפעול. המחיר האישי שמשלם כל מי שמקיים מצוות אינו נסתר מעיני הקב"ה. ואין הוא מניח שהבחירה בטוב היא כה גלויה ופשוטה.

ר' חמא בר חנינא הולך בדרך כמעט הפוכה לזו של ר' חנינא בר פפי: "אמר ר' חמא ברבי חנינא אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו אתם עשיתם אותם ועשיתם אתם".

להבנתו של ר' חמא קיום מתמיד של הציוויים מאפשר לאדם העושה להיות בעמדת המצווה עצמו. "כאילו אתם עשיתם אותם". כלומר, הקב"ה מסתלק מהזירה והמקיים הופך מזוהה כל כך עם ההוראות השונות עד שהוא אינו חש את הבידול המקובל של אדם שנכפה לעשות דבר בניגוד לרצונו (וראו סנהדרין צט). אולם, יש כאן מימד נוסף. מתוך המחויבות ומתוך העשייה, האדם מבין בצורה עמוקה יותר את משמעות המצוות. המצוות הופכות להיות בשר מבשרו ועל כן הוא גם חש בן בית בפרשנות המצווה, בשותפות בעשייתה כפשוטו, בעיצובה ובקבלת הכרעות חשובות באשר לדרך מימושה בכל רגע נתון. רמת ההזדהות העמוקה עם דברי התורה אינה רק תוצר מתבקש של שמירת המצוות (כדברי ר' חנינא), היא גם מקנה את החירות ללוש את דברי התורה, להבין אותם מחדש וליצור בהם, לעשות אותם!

במהלך המאה הי"ח אנו פוגשים לא מעט פרשנים ולמדנים שחשים את הפער שבין מה שכתוב ובין הדרך שבה הם מסבירים ומפרשים את הדברים. החוויה של הצורך במעורבות השכל האנושי בפעולת הלימוד, הניתוח וההכרעה ההלכתית מעוררת תהיות שונות על מקור הסמכות של הרב-המורה (ראו הקדמת יד המלך, הקדמת הקצות וכיו"ב). נדמה שכיום המיקוד השתנה ושאלת ה"ועשיתם" אינה מטרידה עוד. אולם, השאלה את מה עושים, האם עושים "אותם" את המצוות כבמקורן או את עצמכם: "אתם", מעסיקה יותר. האם רצון ה' הוא המונכח או רצוננו להבין את דבר ה' ואת נוכחותו בעולם באופן מסוים?

(בחוקותי תשפ"ב)