הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)לפני 72 שנה התחוללו פרעות קשות בשתי ערים על גבולה הצפון-מזרחי של מרוקו עם אלג'יר, באוּג'דָה ובגֶ'רַאדָה. כחודש לאחר הקמת מדינת ישראל המון מוסת פגע בקהילה היהודית באוג'דה, ובזו שבג'ראדה. באוג'דה נספו ארבעה יהודים, ובג'ראדה 38. בין החללים היו הרב משה כהן, רבה של ג'ראדה, וכן אמו ורעייתו (לשתיהן קראו עיישה), בנותיו (פורטונה ושמחה) ובנו (אפרים, רגע לפני כניסתו לעול מצוות). משפחות שלמות כמעט ונמחקו באותם פרעות, כדוגמת משפחות מלכה, מרציאנו, מראלי וכהן. יותר מ-50 איש נפצעו.
עד כמה עמוקה היתה השנאה ליהודים על רקע הקמת המדינה נלמד מהידיעה שפורסמה בעיתון הארץ כעבור שבוע (14/6/48, עמ' 1: "הפחה מאוג'דה שהשתתף בהלויית הקרבנות היהודים, נדקר אתמול על ידי מושלמי צעיר במסגד אוג'דה… מצבו של הפחה קשה". בעיתון המשקיף (10/6/48, עמ' 1) אנו קוראים ש"סיסמאות אנטי-יהודיות הופיעו על קירות הבתים וכן איומים ברצח היהודים".
השלטונות ניסו לרסן את האספסוף הפורע, ואף הביאו 86 מהם לדין קשה.
העיתון הד המזרח של אליהו אלישר מספר על המשפט התקיף שנעשה לפורעים. שתי פסקאות חשובות מופיעות בסוף סקירתו (25/2/1949, עמ' 10):
"למהומות במארוקו קדמה הכנה גדולה מצד התנועה הלאומית המארוקנית, נושאת דגלה של הליגה הערבית. בהסתה נגד היהודים הצטיינה ביחוד העתונות הלאומנית במארוקו, וביחוד העתון "אל עאלם". ימים אחדים לפני יום הפרעות התחילו המוסלמים לאיים על היהודים שירצחו אותם נפש, וביום השביעי ביוני לא באו לעבודה הערבים העובדים אצל היהודים.
אולם, נמצאו גם ערבים אחדים מחסידי אומות העולם, שהצילו יהודים ממוות. אחד מאלה הציל כמאה ועשרים יהודים; הוא השפיע עליהם שיסתתרו אצל נוצרי אלזאסי תושב אוג'דה, וכשהיו באים ערבים לחפש יהודים, היה אומר להם שאין זכר ליהודים בסביבה זו".
פרשה זו, כמו גם אירועים חשובים אחרים בתולדות יהדות מרוקו במאה העשרים, זכתה לעיון והארה אצל פרופ' אליעזר בשן ע"ה, שנפטר בשיבה טובה לא מכבר, ושמחקריו פורצי הדרך בתולדות יהדות המגרב הביאו להעצמת העיסוק בה, ולהבנה מעמיקה של אורחות חייה ואופיה הייחודי. בספרו האחרון, פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו מימי הביניים עד הזמן החדש, אורות יהדות המגרב, תש"ע, עסק בין השאר גם בפרעות באוג'דה וג'ראדה.
בשן, יליד בודפשט, פעיל ציוני בהגנה, וממקימי סניף בנ"ע כרמל בחיפה, שבימים אלה מציין 75 שנה להיווסדו, היה גם ממקימי משואות יצחק, נפל בשבי הירדני בגוש עציון, וממניחי היסודות לחקר יהדות צפון אפריקה, במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן.
חכם אליהו רפאל מרציאנו, שהיה בן עיר הכהנים דבדו, המרוחקת מעט מג'ראדה, מספר בראיון (באתר "רואים את הקולות"):
"גדלתי בצילו של המאורע הטרגי הזה… המוסלמים במרוקו היו מוסתים, פשוט השמועות, השמועות שהציונים ככה וככה עשו, ניצחו צבאות ערב, הרגו כאן הרגו שם. זה בנס שלא היו עשרים ג'ראדה במרוקו… היה מקרה נורא, שהרב הצעיר של הקהילה של ג'ארדה, הוא ואמו ואשתו וילדיו נשחטו ביום אחד, בשעה אחת. זהו… מה ששרד ממנו זה תמונתו, שגיליתי אצל אח שלו בפתח תקווה בגיל 80. הוא אמר לי, התמונה הזאת, מאז שעלינו ממרוקו לא זזה מהארון, 50 שנה היא הייתה בארון".
חכם מרציאנו, ואחרים, מעידים על הפרעות כעל אחד הזרזים הגדולים לנוס ממרוקו ולעלות לארץ ישראל. אולם, מסתבר שהמציאות לא היתה כה פשוטה. מדיניות סינון והגבלה של העלייה מצפון אפריקה בכלל וממרוקו בפרט הונהגה בידי הסוכנות היהודית וממשלת ישראל, ובשל כך רבים מאד נאלצו להתעכב בצפון אפריקה, ואף להתקע שם במשך שנים ארוכות. זאת, על אף שיהדות מרוקו התאפיינה בכמיהה עזה לציון עוד מקדמת דנא, בניגוד לארצות אחרות מהן עלו יהודים ללא הגבלה, שם החיבור לארץ לא היה כה משמעותי. ראו על כך מאמרו של אבי פיקאר, "ראשיתה של העלייה הסלקטיבית בשנות החמישים", בתוך עיונים בתקומת ישראל 9 (תשנ"ט).
