על האמנה החברתית

השבת נתחיל בקריאתו של החומש הרביעי מבין חמשת חומשי התורה – ספר במדבר. הרש"ר הירש קובע שעניינו של ספר במדבר מוקדש "המציאות הלאומית". כלומר, ספר במדבר משתרע על פני תקופה של כ-40 שנה, תקופת המדבר. הספר מתאר אירועים שהתרחשו במהלך דור המדבר; אירועים פוליטיים, מדיניים, חברתיים, בינלאומיים, והם מתארים קריאת התיגר על מנהיגות משה ואהרון, הם עסוקים במינויו של יהושע למחליף של משה, חטא המרגלים, חטא המעפילים, סיפור בלק ובלעם, מלחמות עבר הירדן, גבולות הארץ, ועוד. המשותף לדוגמאות אלו שעניינן בסוגיות ציבוריות מדיניות פוליטיות עימן התמודדו בני ישראל בתקופת המדבר, אלו המשברים שהעסיקו את בני ישראל באותה תקופה וכך פעלו מנהיגי עם ישראל באותה תקופה.

אחד מגדולי הוגי הדעות הפוליטיות של המאה ה-18, הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו, הותיר לנו את הספר 'האמנה החברתית'. כתיבת הספר צמחה על רקע מאבק קונסטיטוציוני מתמשך בצרפת על מהות המשטר והיחסים הראויים בין השלטון לבין נתיניו.

רוסו מניח כאבן יסוד שכינונה של מדינה היא תוצר של הסכמות אליהן הגיעו בני האדם הנמנים עליה. תכליתה המרכזית של האמנה החברתית נועדה להגן על חייהם ורכושם של חברי אותה הקבוצה שיצרו אותה.

אושיות האמנה החברתית מעוגנות במורשת ישראל. היא מתחילה בנכונות ובהצהרתם של בני ישראל "נעשה ונשמע". הצהרה שצומחת על בסיס הסכמה כוללת ורחבה. נקודת זמן אחת בה כל עם ישראל שרוי במצב של אחדות גורפת שמסתכמת בקביעה "כאיש אחד בלב אחד" הנלמד מלשונות הייחודית של הפסוק בספר שמות "ויחן שם ישראל נגד ההר".

ניתן לטעון שצדדיה המעשיים של ה'אמנה החברתית' באה לידי ביטוי בספר במדבר. כאשר פרשת במדבר מציגה תיאור אידיאלי של מחנה בני ישראל: "איש על דגלו באתת לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו". פסוק זה מדגיש שני יסודות מדיניים חשובים הראשון 'דגל' והשני 'אוהל מועד'.

את הקשר שבין שני היסודות ניתן להבין באופן הבא:

את עניין ה'דגל' מסביר המדרש: "מלמד שכל שבט ושבט היו לו סימן לאב השבט, וכן היה לכל הדגלים אות לרבות השבטים". בניסיון להבין את פשרו וטיבו של הדגל, מצינו במדרש: "סימנין היו לכל נשיא ונשיא – מפה, וצבע על כל מפה ומפה, כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו". מלבד צבע מיוחד שאפיין כל דגל ודגל על הדגלים שולבו 'סמנים' כפי שמשמיענו הרשב"ם: "סימן היה בנס של כל דגל, כגון בשל יהודה-אריה, בשל יוסף-שור". כלומר הדגלים מבטאים את המהות המיוחדת של כל שבט, היא מקפלת בתוכה תכלית, שיש בה כדי לאפיין את השבטים.

לכאורה ריבוי דגלים זה יש בו כדי ללמד על שונות, ועל איפיון מיוחד שמבקש להבדיל יותר מאשר מחבר. כדי להתמודד עם מתחים וקוטביות פנימית שיכולה לצמוח על רקע השונות מוצב במרכז המחנה 'אוהל מועד' ואשר בליבו מונח קודש הקודשים – ארון הקודש. וזאת כדי להעביר מסר ברור, על אף השונות, על אף ההסכמה לרצות בחברה מתוקנת, על אף האמנה החברתית, השונות קיימת. אך שונות זו ניתנת לגישור באמצעות אידאל שיש לחסות בצילו או להקיפו.

מאפיין מעניין הוא שפרשת במדבר, על אף היותה אחת מהפרשיות הארוכות בתורה, היא חסרת מצוות, והיא אינה מקפלת בתוכה כל הוראה נורמטיבית. יתר על כן, מבין כל ארבעת החומשים ההלכתיים, שמות-ויקרא-במדבר-דברים, ספר במדבר הוא הספר עם מספר המצוות הנמוך ביותר. מה שמוביל את השאלה מה המסר שעולה ממיעוט נורמות בספר במדבר. אולי השאלה לא באמת מורכבת – והיא מבקשת להעביר מסר שבענייני מדינה, שבפוליטיקה, גבולות הנכון ואינו נכון לעולם אינם יכולים להיות מוחלטים, פרשת במדבר מניחה סדר מדיני לאומי מופתי, אולם המשך הספר מציג אירועים, פרשיות מביכות שמתרחשות בעם ישראל ואשר מחייבים התייחסות מיוחדת שלא תמיד ניתן להגדירם מראש.

יתר על כאן, יכול והמסר העולה מכאן, שבעניינים פוליטיים היכולת ליתן מענה לכל מקרה מראש, לא תמיד אפשרית, ולעיתים רק מתוך אירועים שמתרחשים ניתן לברר את הראוי והנכון. היטיב לבטא רעיון זה רוסו באמנה החברתית אשר יעץ למנהיגים: "אילו הייתי שליט או מחוקק, לא הייתי מבזבז את זמני על אמירות הנוגעות למה שראוי לעשות; הייתי עושה את הראוי, או שם מחסום לפי". הקביעה לפיה מה נכון ומה לא נכון במרחב המדיני ראוי לה שתינתן בצמוד ובסמוך לקיומו של אותו אירוע.

מכאן, שגם התפיסה לפיה עולם ההלכה היהודית אינו מסוגל ליתן תשובות לסוגיות מדיניות פוליטיות שעומדות בליבת השיח הציבורי אינה מדויקת. שכן, אם נשאר נאמנים לתפיסה שהניח בן בג בג, תנא מתקופת הזוגות חי בדורו של הלל הזקן, במסכת אבות לפיה "הפוך בה והפוך בה דכולה בה" – אותה מסביר ר' עובדיה מברטנורא, מגדולי פרשני המשנה "הפוך בתורה שהכל תמצא בה". ולכן, ים מקורות המשפט העברי מקפלים בתוכם גם יסודות מדיניים, פוליטיים, שיש לאתרם ולהפעילם במציאות החדשה, מציאות של עם ישראל יושב בארצו, וריבוני לנהל את חייו.

דומה כי הפרשה מבקשת להניח לנו את המסד לדרכי ההתמודדות עם המציאות הלאומית, עיצובה כינונה ופיתוחה תלויים בראיה נכוחה של המציאות, בהבנת מורכבות החיים, ובהנחה שעקרונות קטגוריים לא תמיד יכולים לסייע. התמודדות עם מצבים ציבוריים יש לעשות ברגישות ובעוז, בשיקולים ערכיים ובראיה רוחבית אך גם בצורה חדה, ואולי הכי חשוב בהנהגת הציבור יש לברוח מקבעונות וכל אירוע צריך להיבחן לא על סמך העבר בלבד, אלא גם עליו וגם על השתנות הזמנים, צרכי החברה.

(במדבר תשפ"ב)