פרק במנהיגות ציבורית – לדעת מתי לפרוש

פרשת קורח, מתארת אירוע המתרחש בדור המדבר ואשר קורא תיגר על מנהיגי התקופה – משה ואהרון. קורח מצליח לרכז מסביבו קואליציה של דמויות מוכרות ובעלות שם בחברה, כגון דתן ואבירם, און בן פלת מבני שבט ראובן. אליהם מצטרפים עוד 250 אנשים "נשיאי העדה, קריאי מועד, אנשי שם". על טיבם של הגוש שהרכיב קורב עומד התלמוד ומסביר שאנשים אלו היו "מיוחדים שבעדה, קראי מועד – שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, אנשי שם – שהיה להם שם בכל העולם". כלומר, גוש השינוי שהרכיב קורח הושתת על "אנשי שם. בחכמה ובעושר". אליטה חברתית הם "המיוחסים" שבחברה.

הטענה המרכזת של גוש השינוי, כפי שזו מוצגת בכתוב מתוארת באופן הבא: "רב לכם כי כל העדה קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", מסביר המדרש את הטענה: "ומדוע תתנשאו על קהל ה'. אתה מלך, ולאהרן אחיך עשית כהן גדול, ולא ציווה הקדוש ברוך הוא אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה".

הטענה המרכזית שמעלה קורח ועדתו, כפי שזו מובנית במדרש, 'מי שמך' – מי קבע שמשה יחזיק בתפקיד הרם ביותר בחברה הישראלית של דור המדבר? יתר על כן, אתה משה עסוק בלסדר 'ג'ובים' למקורבים לך שכן לא ברור איך מינית את אהרון אחיך למשרה בכירה בשירות הציבורי, ומינית אותו ל'כהן גדול'. מינוי שמדיף שיקולים זרים וניגוד אינטרסים.

פרשת קורח, כך פותח ר' שלמה יצחקי, רש"י, את פירושו לפרשה, "פרשה זו יפה נדרשת". לא כאן המקום לעמוד על כל ענייני הפרשה ודרשותיה, אולם כאן אבקש לעמוד על פרק חשוב במנהיגות ציבורית ואשר עניינה פיתוח הרגישות המנהיגותית לדעת מתי לפרוש.

אחת הדמויות שהצטרפו לגוש השינוי היה 'און בן פלת'. אולם, לפי התלמוד און בן פלת לא נענש, וכך מתאר לנו התלמוד את הדברים: "און בן פלת אשתו הצילתו, אמרה ליה [=אמרה לו] מאי נפקא לך מינה [מה יצא לך מכל הסיפור הזה]? אי מר רבה – אנת תלמידא, ואי מר רבה – אנת תלמידא [=אם ינצח משה במחלוקת אתה תהיה עדיין נמוך בהררכיה ממנו, ואם קורח ינצח במחלוקת תשאר עדיין נמוך בהיררכיה, למה לך]. אמר לה: מאי אעביד, הואי בעצה, ואשתבעי לי בהדייהו [=אמר לה און, אני לא יכול לפרוש שכן נשבעתי ללכת אחריו]: אמרה ליה: ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו [=אמרה לו אשתו:  יודעת אני שכולם קדושים וצנועים], דכתיב כי כל העדה כלם קדשים. אמרה ליה: תוב, דאנא מצילנא לך. אשקיתיה חמרא, וארויתיה, ואגניתיה גואי, אותבה על בבא [=הישאר בבית ואני אציל אותך, מה עשתה פרעה שערותיה ועמדה בפתח הבית כשבאו לקרוא לאון ראו אותה עומדת בפתח הבית ובגלל שהיתה גלויית שערות לא נכנסו לביתם, ובכך הצילה את בעלה].

מנגד, לקורח לא היה אף אחד שיעמוד למולו ויציב לו את השאלה – האם באמת אתה זה שראוי? האם יש לך ספק באשר למנהיגותם של משה ואהרון? האם שכחת את מעמד הר סיני? שכחת את חנוכת המשכן? שכחת שבניו של אהרון נדב ואביהוא מתו בגלל שהקריבו אש זרה, ואם אהרון לא היה מתאים לתפקיד הרי שגם הוא היה מוצא את מותו? אף אחד לא היה מסוגל לעמוד לפני קורח ולהציב בפניו את האמת, ולהגיד לו 'עזוב, אולי אתה צודק, אבל זמנך טרם הגיע'.

קורח, שלפי המדרש היה פיקח נתפס לשכרון כח וטעות בשאלה מקומו ומעמדו, וכך אנו קוראים במדרש: "קרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן". כלומר, אומר קורח לעצמו- 'אם עתיד לצאת מצאצאי אחד כמו שמואל ששקול לבד כנגד משה ואהרון, יש כאן החמצה אדירה שכן אני המתאים ביותר לתפקיד'.

היחידי שמנסה לעזור לקורח ועדתו הוא לא אחר מאשר משה בכבודו ובעצמו. הכיצד. משה בהצעתו לפתור את שאלת ההתאמה לתפקיד מציע לדחות את ההכרעה למחר בבוקר, כך אנו קוראים: "וידבר אל קורח ואל כל עדתו לאמור בוקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו". שואל המדרש- מפני מה דוחה משה את ההכרעה עד לבוקר ואינו פותר את הבעיה במקום? וכך הוא לשון המדרש: "מה ראה לומר בקר אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה אמר שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה לכך נאמר בקר ויודע ה"'.

משה מבין את גודל טעותם של קורח ועדתו, והוא אכן יכול היה לסיים את המחלוקת באותה הרגע, אולם משה ביקש ליתן להם זמן לחשוב שוב על טענתם, לבחון שוב את עמדתם, אולי טענתם מגיעה מתוך שכרות, או מתוך שכרון כח, יתפכחו מטעותם ועד הבוקר יתחרטו וימשכו את בקשתם לבחון מי הדמות המתאימה שתיבחר למשרה הרמה של כהן גדול.

צא ולמד מנהיגות נמדדת ביכולת לקבל החלטה אמיצה לסגת מהרעיון שעדיין לא בשלה העת להפוך למנהיג. להבין שגם אם אני הוא המועמד הראוי הטוב הנכון יותר מאשר המנהיג המכהן, עדיין לא בהכרח שהציבור מוכן לזה. נכון, יהיו תמיד בקרב המנהיג מי שידע לטפוח על השכם לעודד ולדחוף, אולם בדחיפתם זו הם שומטים את הקרקע המנהיגותית מתחת לרגליו של מי שסבור שהוא הראוי. פרשת השבוע מציגה שני מודלים של התייחסות למאבק על דמותו של המנהיג.

מצד אחד אשתו של און בן פלת, שמשמשת כיועצת פוליטית מעולה, משיאה את העצה 'חדל' אין טעם בניסיון לכפות את מה שהציבור אינו מוכן או נכון לו. אל מול קורח שכנראה ולצידו לא עומד אף לא אחד שמסוגל לעצור את האובססיה לתפקיד שהשתלטה על קורח. בעוד אשת און בן פלת עסוקה בשרידותו הפוליטית של און בן פלת בחיים.

מצד שני, קורח נותר עסוק בקידום האינטרסים האישיים שלו, מה שמוביל אותו אל סופו הטרגי המתואר בפרשה: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש". לפי הפסוק העונש אינו מוטל רק על קורח אלא הוא מוטל גם כל מי שתמך ועמד מאחוריו.

(קורח תשפ"ב)