סטייק וחלב תחת לשונך?

בשר מתורבת או בשר סינתטי הוא בשר המיוצר במעבדה בתרבית תאים במקום בגופם של בעלי חיים. בפוטנציה, ניתן לגדל תאי שריר של כל חיה בתהליך הייצור במעבדה. יש מדענים הסוברים שטכנולוגיה זו בשלה כבר לשימוש מסחרי ושיווקי.

מנהג ישראל לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. הרבה טעמים נאמרו בדבר. א. חג השבועות הוא חג מתן תורה, וכיוון שהתורה נמשלה לחלב, שנאמר, "דבש וחלב תחת לשונך" נוהגים באכילת מאכלי חלב (כל בו סי' נ"ב). ב. בשבועות ניתנה התורה, ובמתן תורה הוזהרו בני ישראל על כל התורה, וביניהם דיני הכשר הבשר וכד', וכיוון שלא יכלו באותו יום להכין את כל הדרוש לאכילת מאכלי בשר, בעקבות דיני ההכשר החדשים, הוכרחו לאכול מאכלי חלב (ספר המטעמים, שבועות, אות פ"ח). ג. בפסוקי קרבנות החג נאמר, "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לד' בשבעתיכם וגו'" (במדבר, כ"ח, כ"ו-ל"א)  – ראשי התיבות של "חדשה לד' בשבועותיכם" הם חלב, והרי רמז לאכילת מאכלי חלב בחג זה (ערוך השולחן, תצ"ד, ה'). ד. כשם שהחלב הוא מזון קיומי לתינוק, כך התורה היא מזון רוחני קיומי לכל אדם. ועוד, החלב – צבעו לבן שמסמל טוהר, בני ישראל נצטוו להיטהר לקראת קבלת התורה. מעניינת העובדה שבתלמוד מובא שתיכף כשקיבלו את התורה נעשו תשושי כוח לפי שהתורה מתשת כוחו של האדם על כן אכלו מאכלי חלב לרפואה שהוא מאכל תינוקות (סנהדרין כ"ו ע"ב).

בשלושה מקומות בתורה נאמר "לא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּו" (שמות כ"ג י"ט, ל"ד כ"ו, דברים י"ד כ"א). האבן עזרא בפירושו הארוך כותב, "דע כי מנהג התורה לדבר על ההווה… וככה אין אדם אוכל בשר בחלב, כי אינו מאכל ערב. והבשר לא יתבשל רק בזמן רב, וחלב אינו כן… על כן לא יבשלו הגדי בחלב, ואל תתמה בעבור שלא נהגו אנשי אלה המקומות לאכול גדי עיזים, כי כל הרופאים מודים, כי אין בשר כמוהו… (שמות, כ"ג, י"ט). חז"ל, ביחס לשלושת האזכורים, אמרו: "אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול". עוד התקשה האבן עזרא, והנה, יש לשאול, מדוע השתמשה התורה בניסוח של "לא תבשל"? ולמה צריכה התורה לכתוב שלוש פעמים "לא תבשל", ואנחנו נפרש שהכוונה לאיסור אכילה, היה ראוי לכתוב 'לא תאכל' ולא היינו נזקקים לדרשות? מלבד זאת קשה מדוע הוזכר גדי, והלא כוונת התורה לכל בשר? בנוסף, מדוע נאמר "בחלב אמו", הלא כוונת התורה הייתה לכל בשר כפי שפירשו חכמינו, אם כך הופכת המילה אמו למיותרת? השיב האבן עזרא, "…אולי היה כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו". זוהי הגישה הרווחת בין הראשונים – אין לבשל בשר בחלב כיוון שיש בזה מידה של אכזריות.

רבנים ופוסקים רבים התייחסו לבשר הסינטטי. אף אחד מהרבנים לא הטיל ספק בשאלה אם זה יהיה כשר. חלקם אמרו שהבשר יהיה פרווה, אחרים סברו שדווקא בשרי, והכול תלוי בצורה שבה יגודל. הרבנים דנו בהיבט הלכתי נוסף, שאינו נוגע לכשרות הבשר, אלא להיבט של צער בעלי חיים. הרב יעקב אריאל סבור כי רקמה המיוצרת בתנאי מעבדה מתא ראשוני של בעל-חי דינה כבשר גמור המיוחס לבעל-חי ממנו נלקח התא הראשוני (תחומין כרך ל"ה). הרב צבי שכר סבור  ש"בשר" הוא רק דבר שמקורו מבעל חיים שנולד מאם בדרך הטבע. "כל בשר שמיוצר בדרך אחרת – אינו בשר לעניינים הלכתיים". לפי דעתו, אם הבשר נוצר באופן מלאכותי ואחר כך הוסיפו לו דם מחלבונים וכימיקלים – בשר כזה לא יהיה חייב במליחה כלל. דהיינו שאין אנו דנים את העומד לפנינו כ'בהמה'. הרב צבי רייזמן סובר שבשר משובט שיוצר מתאי גזע של בהמה טהורה – מותר בבישול ובאכילה עם חלב, מאחר שאין בו כל טעם בשר. גם אם התא נלקח מבהמה טמאה, אין איסור לאכלו או לבשלו עם חלב. ואין לאסור זאת משום מראית עין, שאין לחדש ולאסור מדעתנו מפני מראית העין זולת מה שמפורש בש"ס. ועוד, שאיסור מראית עין לא נאמר במה שנקרא "בשר" בשם מושאל בלבד,  ולמעשה אינו בשר כלל (תחומין, כרך ל"ד). ייתכן, שלפנינו, דרך נוספת כדי לקיים את שמחת החג בבשר וביין כבפסק הרמב"ם (הל' יו"ט, ו', י"ז-י"ח), וגם לקיים את המנהג המופיע ברמ"א "…אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר.." (או"ח סוף סי' תצ"ד), כלומר, אין המנהג לאכול מאכלי חלב בא במקום מאכלי בשר אלא כתוספת לאכילת הבשר באותה ארוחה, מנהג שעומד בסתירה לנפסק להלכה בהלכות בשר וחלב שאין לאכול ישירות בשר אחרי חלב באותה ארוחה. ייתכן ובשר סינטטי הוא פתרון לכך, "לא תבשל גדי בחלב אמו", כיוון ש"דיבר הכתוב בהווה", כשייוצר בשר אופן סינטטי לא ייאסר עם חלב.

(נשא תשפ"ב)