בין גאולת נעמי לגאולת ישראל

"ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי".

לתמיהתן של הנשים (המתעלמות מנוכחותה של רות), עונה נעמי בדברים שיש להם אופי פיוטי ממש:

"ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי / קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד. אני מלאה הלכתי / וריקם השיבני ה'. למה תקראנה לי נעמי ו-ה' ענה בי / ושדי הרע לי".

מדרש רו"ר (ג, ז) דורש את פסוק כא: "'אני מלאה הלכתי' (רות א: כא) מלאה בבנים, מלאה בנכסים. ד"א: אני מלאה הלכתי שהייתי מעוברת".

"אני מלאה הלכתי" מתייחס לאפשרויות שונות של "מלאות": מלאה בבנים ומלאה בנכסים. אפשרות אחרת מתייחסת למילה "מלאה" במובנה הפיזי: "שהייתי מעוברת". בדרשה זו ניתן למצוא הד לדבריה של נעמי לכלותיה: "העוד לי בנים במעי?". מלבד רכל המשברים והמעברים של נעמי, היא עברה גם הריון והפלה.

"למה תקראו לי נעמי ו-ה' ענה בי ענה בי מדת הדין, כמה דאת אמר: "אם ענה תענה אותו" (שמות כב: כב). ד"א: ו-ה' ענה בי  – אסהיד עלי, כמה דאת אמר "שקר ענה באחיו" (דברים יט: יח). ד"א: וי"י ענה בי כל ענינא לא הוית אלא בי".

המדרש מתייחס למילים "וה' ענה בי" מתוך התמקדות במילה "וענה" ומתן פירושים שונים למילה זו. 1. וה' ענה בי: מידת הדין (ענה=עינוי) 2. אסהיד עלי (ענה=העיד) 3. כל העניין לא היה אלא בי (ענה=ענין).

הדרשה לפסוק, כמו גם הפרשה כולה, מסתיימת בדברים הבאים: "לפי שבעולם הזה ו-ה' ענה בי אבל לעתיד לבא מה כתיב? וששתי עליכם להטיב אתכם ונטעתים" (ירמיה לב: מא).

הפסוק המלא בירמיהו מובא בהקשר הבא:

"(מא) וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים […] כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דבר עליהם".

כלומר – עצם האמירה ש"וה' ענה בי ושדי המר לי מאוד" – יש בה משום נחמה. ייסורים בהווה כמכשירים לקראת עתיד טוב יותר.

בדברים שכאן, יש מעבר מן המישור האישי אל המישור הלאומי. אלא שהמישור האישי עדיין קיים ברקע הדברים. שהרי גם נעמי זכתה לגאולה, שבאה לידי ביטוי בשיבתה אל הארץ, וב"נטיעתה" מחדש, בהיוולד לה מעין צאצא נוסף, "ילד בן לנעמי" (רות ד: יז). נישואי רות ובעז מוגדרים במקרא "גאולה".

הגאולה היא גם מטרתם של המעברים השונים המתרחשים בחייו של אדם, או בחייה של אומה.

(נשא תשפ"ב)