יציאה דרך ה'שלום'

אחד משלושת עמודי העולם הינו השלום, כך דורש רבן שמעון בן גמליאל במסכת אבות: "על שלושה דברים העולם קיים: על הדין, על האמת ועל השלום". התכנסות פנימה אל העולם היהודי יכולה להוביל למסקנה, שכמעט ואין תחום שהשלום אינו נכנס בו, אין מקום שהשלום אינו תופס בו חלק.

נזכיר, שאחד משמות הא-ל – 'שלום'; דרכה של תורה – שלום כפי שדורש המדרש: "והתורה כולה שלום, שנאמר 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'." גם המשיח את תיקון העולם יתחיל 'בשלום' כפי שמצינו במסכת דרך ארץ זוטא בפרק שיוחד לשלום: "ר' יוסי הגלילי אומר: גדול הוא השלום, שבשעה שמל המשיח נגלה לישראל, אין הוא פותח אלא בשלום, שנאמר: 'מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום'".

דוד המלך בספר תהילים מדריך את האדם החפץ בחיים ומורה לו: "בקש שלום ורודפהו". חז"ל בעומדם על הבנת מהות הדרישה שמציב דוד המלך, עומדים על ההבדל שבין ערך השלום אל מול קיום המצוות האחרות: "ולא קפדה [=הקפידה] התורה לרדוף אחר המצות אלא… אם באו לידך את מצווה עליהם ולא לרדוף אחריהם אבל השלום [נאמר]: 'בקש שלום' – במקומך, 'ורדפהו' – במקום אחר".

רבי יהודה הנשיא, בחר לחתום את הקודקס ההלכתי הראשון שערך – המשנה, ואשר אחד ממאפייניו הבולטים והמובהקים הוא בהיותו אוסף עמוס במחלוקות הלכתיות והתנצחויות בין חכמי המשנה,- דווקא בערכו של השלום. וכך חותמת ר' יהודה הנשיא את המשנה: "אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: 'הא-ל עז לעמו יתן הא-ל יברך את עמו בשלום".

יתרה מזו. חז"ל במקום אחר מדגישים את חשיבות השלום כאנטי תיזה למחלוקת ומלחמה, וכך הם קובעים: "גדול השלום ושנואה המחלוקת… עיר שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב… בית שיש בו מחלוקת, סופו ליחרב".

דומה כי אכן אין מחלוקת בדבר היות השלום אושיה חשובה בקיום העולם, אך נשאלת השאלה – מהו שלום? ואיך ניתן להשיג אותו?

בכדי להשיב על שאלה זו אבקש לצאת למסע קצר אל תוככי נבכי השלום וכיצד השלום בא לידי ביטוי במספר היבטים שונים, ומהם ננסה ליצור נוסחה באמצעותה נוכל לדעת שלום אמיתי מהו.

פרשת השבוע, פרשת נשא, עוסקת בין היתר בפרשת סוטה. מבלי להיכנס לעניינו המיוחד של דין אשה סוטה נציין כי פרשת הסוטה עוסק במבחן זוגי, שמתרחש מקום שבעל חושד באשתו שמא היא נואפת עם אחר. סוגיה זוגית מורכבת וסבוכה, שכן מחד גיסא מדובר בחשד של הבעל בלבד, מאידך גיסא הבעל אינו מעוניין לפרק את מסגרת הנישואין על חשד בלבד ובין לבין המחשבות אינן מניחות את נפשו. במקרה כזה, ובתקופה בה היה בית המקדש קיים, היה ניתן לפתור בעיה זו באמצעות טקס דתי בו היו הבעל והאשה מגיעים למקדש, שם היה הכהן מבצע בדיקה שנקראת השקאת האשה מי סוטה. מי סוטה היו מים חיים אשר שימשו את הכהן למחיקת פרשת סוטה, כאשר בתוך פרשת סוטה נכלל גם שמו של הא-ל שגם הוא היה נמחק. על התהייה הכיצד ניתן למחוק את שמו של הא-ל מובא במדרש: "ר' ישמעאל אומר: גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו". צא ולמד, ולפי תפיסתו של ר' ישמעאל ערך השלום בין איש לאשתו כל כך חשוב, משמעותי וגדול עד שהא-ל נכון למחול על כבודו לצוות על מחיקת שמו ובלבד שהשלום וחשד הגבר מאשתו יוסר.

דוגמה נוספת לצדדיו המעשיים של ערך 'השלום' ניתן ללמוד גם מקורבן 'שלמים'. בניסיון להבין את פשר שמו של הקורבן מסבירים חז"ל ולמה נקרא קרבן זה קרבן שלמים, משום שהיה 'מטיל שלום בעולם'. וכיצד קרבן זה מביא שלום בעולם? ערך זה מושג דרך העובדה שהקרבן היה מתחלק בין שלושת השותפים בהבאת הקרבן; הבעלים שהביא את הקרבן, הכהן שהקריב את הקרבן, והא-ל לו הוקרב הקרבן.

דוגמה נוספת ניתן להביא מסדר יומו היהודי של האדם המאמין ואשר עניינה – בחובת התפילה. כאשר אחת התפילות המרכזיות שנאמרת 3 פעמים ביום הינה תפילת שמונה עשרה, אך לא רק בתפילת העמידה אלא גם אחד מקטעי התפילה שנאמרים במהלך התפילה מספר פעמים הינו 'קדיש שלם'. המשותף לתפילות אלו שהן חותמות באותה הסיומת "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן" אלא שהיגד זה נאמר תוך כדי ביצוע של שלושה צעדים אחורה.

המתבונן בכל הדוגמאות שמבטאות את הצד היותר פרקטי ויישומי של השלום מגיע למסקנה לפיה הדורש שלום חייב לבצע פעולה בה הוא מוחל על כבודו או על רכושו. ואולי מכאן ניתן להסיק שלא ניתן לדבר על שלום או לעשות שלום מבלי לוותר. הוויתורים צריכים להימצא אצל כל מי שמבקש שלום. כך הוא בין איש ואשתו, כאשר מדברים על שלום בית מדברים על נכונותם של בני הזוג להתגמש ולוותר האחד עבור השני. כך הוא בפרשת סוטה שהא-ל מוותר על כבודו ומסכים ששמו יימחק, כך הוא בקרבן שלמים בו הבעלים מוותר על חלקים מבשר הקרבן לטובת הכהן והא-ל וכך הוא בסוף התפילה הזכרת השלום נעשית תוך פסיעת שלושה צעדים אחורה שמשמעה היכולת שלי לוותר על מקומי ועמדתי בגלל השלום, ואולי כך הוא גם בכל מקום ומקום בו אנו תוהים מהי הדרך להשגת השלום.

צא ולמד עד כמה חשוב ערך השלום לקיום העולם, עד כמה השלום מהווה אושיה משמעותית בעולמה של יהדות, ועד כמה לא תמיד אנו יודעים כיצד נכון ליישמה ולהשיגה. ומכאן שהמבקש שלום חייב לעשות הכל גם במחיר של מחילה על הכבוד או ויתור על רכוש.

(נשא- שבועות תשפ"ב)