הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע, בהעלותך, כותבת התורה שיש להטיב את נרות המנורה ולהדליקם. השבוע נעסוק בשאלה האם יש לכבות את האור בבית, לפני שמדליקים נרות שבת?
טעם ההדלקה
הגמרא במסכת שבת (כה ע"ב) כותבת שחובה להדליק נרות שבת, ובטעם הדבר נאמרו מספר טעמים: א. כבוד שבת שיש אור בבית. ב. עונג שבת, שאוכלים במקום מואר. ג. האור גורם לשלום בבית. על בסיס נימוקים אלו דנו הפוסקים, האם יש עניין שאישה תדליק כשבאותו מקום כבר הודלקו נרות על ידי אישה אחרת:
א. המהרי"ל (סי' נג) כתב, שגם כאשר כמה נשים מדליקות יחד כולן יכולות לברך, כיוון שבכל הדלקה מתווסף עוד אור בבית, וכן פסק הרמ"א (רסג, ח). ב. השולחן ערוך (שם) כתב לעומת זאת, שכיוון שהאור זרוע הסתפק האם מותר לברך במקרה זה, ספק ברכות להקל ויש להדליק אך אין לברך, ובלשונם:
"שניים או שלושה בעלי בתים אוכלים במקום אחד, יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות, ולא יברך אלא אחד. רמ"א: אבל אנו אין נוהגין כן (ומברכים)".
לכאורה, לפי השולחן ערוך בזמן הזה אין לנשים לברך על הדלקת הנר, כיוון שיש כבר אור מנורות החשמל. אמנם, נראה שגם לדעת הרמ"א אין לברך, שהרי כאמור המהרי"ל נימק את הסיבה שמספר נשים יכולות לברך על הנרות בכך שכל אחת מוסיפה אור, אבל כאשר הבית מואר לגמרי מנורות חשמל, אין משמעות לתוספת האור מהנרות.
דברי האחרונים
למרות הסברות הנ"ל, למעשה נקטו הפוסקים שעל אף שיש מקום לכבות את האורות בבית לפני הדלקת הנרות (וכך הנרות מאירים ומשמעותיים) בכל זאת גם מי שלא כיבתה האור עליה לברך ללא חשש, ובטעם ההיתר הביאו מספר נימוקים:
א. האשכנזים סומכים על האליה רבה (שם, יח) שכתב, שאפילו בזכות תוספת אור קטנה אפשר לברך, ואחרי הכל מתווסף מעט אור ליד הנרות. אמנם המגן אברהם (שם, טו) חלק וסבר שצריך תוספת אור משמעותית, מכל מקום כיוון שמנהג העולם לברך – יש לסמוך על האליה רבה, וכן עולה מדברי המשנה ברורה (שם, לז).
ב. הספרדים סומכים על סברת הגרש"ז אויערבך (שש"כ מג, קעא) שכתב, שעל אף שמעיקר הדין מטרת ההדלקה להאיר את הבית, בזמנינו עצם ההדלקה מהווה כבוד לשבת, ולכן יש לברך גם אם לא נוסף אור. כמו כן הרב אליהו (קול צופייך 300) הוסיף, שעל פי הסוד יש להדליק ולברך גם אם יש אור נוסף חיצוני.
אשה ששכחה להדליק
עולה, שמצד הברכה על הדלקת הנרות אין השלכה לכך שיש אור בבית, אך ישנה השלכה הלכתית אחרת. המהרי"ל (שבת, א) פסק, שאשה ששכחה להדליק נרות שבת פעם אחת, מעתה והלאה תדליק נר נוסף כל שבת או שתוסיף בשיעור השמן. הסיבה לקנס זה, שכך תהיה זהירה ולא תפספס בפעמים הבאות.
הרמ"א (דרכי משה רסג) התקשה בדבריו וכתב שמדובר בחומרא רחוקה, שהרי אישה זו רצתה להדליק נרות ושכחה, ומה שייך לקנוס אותה?! ואדרבה יש בכך החמצה, כיוון שאם היא מדליקה שני נרות כנגד 'זכור ושמור', הוספת נר נוסף תפגע בכך. מכל מקום הוסיף שהנשים נוהגות כדברי המהרי"ל, אך בכל זאת במקום האפשר הקלו:
א. הביאור הלכה (ד"ה שכחה) פסק, שאישה שהדליקה חלק מהנרות פטורה מהקנס, שהרי אחרי הכל הדליקה. ב. קולא נוספת כתב הרב עובדיה (חזון עובדיה), שבזמנינו שיש חשמל אישה ששכחה להדליק פטורה מהקנס, כיוון שהבית מואר, וכן פסק האור לציון (ב, יח), ובלשונו:
"ונראה שכיון שעל כל פנים יש בנר חשמל משום שלום בית, אם אישה שכחה להדליק נר שבת, אך הדליקה את אור החשמל כדי שיהא הבית מואר, אף שלא קיימה מצות הדלקת הנרות אין לקנוס אותה להוסיף נר כדין מי ששכחה להדליק נרות שבת, כיוון שיש על כל פנים שלום בית".
אמנם הציץ אליעזר (כא, יא) החמיר, וכתב שכיוון שלא מייעדים את אור החשמל לכבוד שבת ואין בו תוספת כבוד יש להדליק נר נוסף כל שבת. מכל מקום כיוון שחומרת המהרי"ל לא ברורה, נהוג להקל. עוד יש להוסיף שבבתים רבים נהוג להדליק לכבוד שבת את כל האורות שבסלון, כך שנראה שגם הציץ אליעזר יודה שאפשר לסמוך על כך.
(בהעלותך תשפ"ב)
