הרב יגאל גרוס
מה יעשו ערים גדולות בהן עוברים שש מאות אלף איש באותו מקום, ואי אפשר לסמוך על רש"י?
בפרשת השבוע כותבת התורה, שבני אלעזר היו נושאים את שמן המאור, קטורת הסמים, מנחת התמיד ושמן המשחה. מפסוק זה לומדת המשנה במסכת שבת (י, ג), על אופנים שונים של הוצאה מרשות לרשות בשבת. בעקבות זאת נעסוק השבוע בשאלה האם מותר לסמוך על העירוב שנהוג בזמנינו.
הגדרת רשות הרבים
הגמרא במסכת שבת (ו ע"א) כותבת, שיש ארבע רשויות בשבת: רשות הרבים, רשות היחיד, כרמלית, מקום פטור.
ברשות היחיד ניתן לטלטל, אך כדי ששטח ייחשב רשות היחיד הוא צריך להיות מוקף ארבע מחיצות (לשם דירה). גם במקום פטור ניתן לטלטל, אך הוא נוהג רק מעל עשרה טפחים, או במקום מוקף מחיצות הקטן מד' טפחים.
לעומת זאת, בכרמלית וברשות הרבים אסור לטלטל, אך בעוד שברשות הרבים האיסור מדאורייתא, הרי שבכרמלית האיסור מדרבנן, מה שמאפשר להקיף את השטח בעירוב, ולהתיר בו את הטלטול. משום כך דנו הפוסקים, האם הרחוב בזמנינו נחשב כרמלית או רשות הרבים. הדיון מתמקד בשני נושאים, דרך מפולשת ומספר האנשים.
דרך מפולשת
הגמרא (שם) כותבת, שכדי שדרך תחשב רשות הרבים, היא צריכה להיות מפולשת, כלומר פתוחה מהצדדים ולא חסומה באמצעות שער, חומה וכדומה:
א. רש"י (עירובין ו ע"א ד"ה רשות) והרמב"ן (נט ע"א ד"ה ועוד) הוסיפו, שצריך גם שהדרך תהיה מכוונת משער לשער, כלומר שהדרך תהיה ישרה ולא מפותלת, וכן פסק להלכה הרב וואזנר (ח, קעז). בטעם הדבר כתב רש"י, שמכיוון שבמדבר הדרכים היו מכוונות משער לשער, כך גם בזמן הזה.
ב. הרא"ש (עירובין שם) והמרדכי (רמז תסז) בפשטות חלקו על רש"י, וכיוון שהגמרא לא סברה שיש צורך בתנאי זה, גם הם לא הזכירו אותו. כדבריהם עולה מפסק השולחן ערוך (שמה, ז), וכך פסק גם הרב משה פינשטיין (א, קמ) כאשר דן בשאלה האם מותר לעשות עירוב במנהטן.
מספר האנשים
התנאי המשמעותי עליו הסתמכו בשביל לעשות עירוב, הוא מספר האנשים שצריכים לעבור ברחוב:
א. רש"י (שם) והרא"ש (א, ח) נקטו, שכשם שבמדבר היו שש מאות אלף גברים ורשותם הייתה רשות הרבים, כך כדי שרשות תחשב בזמן הזה רשות הרבים, צריך שיעברו בה שש מאות אלף איש. אם לא עוברים בה, דינה ככרמלית.
ב. התוספות (שם) והרמב"ם (שבת יד, א) חלקו על רש"י, שהרי במקומות רבים חז"ל גזרו גזירות שמא יבואו לטלטל ברשות הרבים, וביטלו מצוות מדאורייתא בשב ואל תעשה (למשל לא לתקוע בשופר בשבת). אך אם כדי שרשות תחשב רשות הרבים צריך שש מאות אלף איש, מדוע ראו צורך לגזור? הרי בעבר לא היו (ככל הנראה) ערים בעלי שש מאות אלף איש, ולא גוזרים גזירות רחוקות.
להלכה
בשולחן ערוך ישנה לכאורה סתירה. בעוד שבסימן שמ"ה בפשטות הוא פסק כדעת הרמב"ם, ולכן הביא את דעת רש"י רק 'ביש אומרים'. הרי שבסימן שג (סעיף יח) כתב שבזמן הזה אין לנו רשות הרבים, מכיוון שאין לנו ערים עם שש מאות אלף איש.
א. המגן אברהם (שם, ז) כתב, שכוונת השולחן ערוך לפסוק שצריך שש מאות אלף איש, וכאשר הוא הביא את שתי הדעות בסימן שמ"ה, כוונתו לפסוק כדעה המקילה. ב. הביאור הלכה (שם, ד"ה שאין), האגרות משה (או"ח א, קמ) הרב עובדיה (יביע אומר או"ח ה, כד) חלקו וסברו שהשולחן ערוך פסק כדעה המחמירה, ואת דבריו בסימן ש"ג אמר 'כלימוד זכות' על המקילים.
למרות דברי רוב הראשונים והאחרונים, כפי שהעיר ערוך השולחן (שם, יח) וכך רואים במציאות, בפועל הציבור פסק את ההלכה כדעת רש"י, שרק עיר שעוברים בה שש מאות אלף איש נחשבת רשות הרבים, ולכן הרחוב שלנו דינו ככרמלית ומותר לעשות עירוב ולטלטל בו. מכל מקום יש שכתבו בעקבות כך שראוי להחמיר במקום האפשר, ולא לטלטל בערים גדולות.
מה יעשו ערים גדולות בהן עוברים שש מאות אלף איש באותו מקום, ואי אפשר לסמוך על רש"י? חלק מהפוסקים נתנו הסברים דחוקים שונים כדי להתיר, לדוגמא שאם האנשים עוברים במכוניות, אז כל מכונית נחשבת רשות לעצמה ולא עוברים באותו מקום שש מאות אלף איש. אחרים סברו, שאכן בעקבות כך אין לעשות עירוב במקומות מעין אלו.
(במדבר תשפ"ג)
