בזכות מעשה טוב

מעשה טוב משמעותי לתדמיתו של האדם גם אם נעשה שנים רבות קודם לכן

לאחר כמה אירועים דרמטיים ברמה הלאומית חותמת פרשתנו באירוע ייחודי ומרגש. מרים לקתה בצרעת על כך שדיברה לשון הרע על משה, ונאלצה כתוצאה מכך להתבודד מחוץ למחנה במשך שבעת ימים. משה התפלל על מרים, וכל העם המתין וציפה להחלמתה: "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם" (במדבר יב, טו – טז). אעפ"י שהעם היה להוט להמשיך במסעו, נתקבלה החלטה להמתין עד לרפואתה של מרים. חז"ל ביקשו למצוא טעם לדבר ומצאו מעשה ייחודי שעשתה מרים שנים רבות קודם לכן. מסבירה המשנה במסכת סוטה (א,ט): "מרים המתינה למשה שעה אחת… לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר". הספרי זוטא (יב) מפרט יותר ומזכיר מי היו אלו שהתעכבו: "מרים המתינה שעה אחת לידע מה ייעשה באחיה, אמר המקום יהא משה ואהרן ושכינה וארון וישראל ממתינין לה שבעת ימים עד שתטהר".

כגמול על מעשה חסד שעשתה מרים בעודה ילדה צעירה, המתינו לה שש מאות אלף איש, ובתוכם משה, עם המשכן וכל כלי המשכן – שבוע תמים. המשנה סבורה, שאמנם מרים פגעה באחיה וקיבלה על כך עונש חמור, אבל מעשה החסד שנעשה שנים רבות קודם לכן עמד לזכותה. דאגתה למשה התינוק הרך, עת היה בסכנה גדולה וקיומית, נודע כמעשה גבורה והיה ידוע לעם. משה האח דאג להנציח את המעשה ולהטמיעו במורשת האומה. כך זכתה מרים למידה כנגד מידה. כשם שהמתינה למשה – כך העם המתין לה.

הכתוב אינו מציין מי יזם את ההמתנה. ר' יוסף בכור שור סבור, שהענן לא עלה ומתוך כך הבין העם שיש להמשיך בחנייה: "כי לא נעלה הענן מפני כבודו של משה, ובזה ידעו כי מפני מרים נתעכבו, כי סמוך לאסיפתה נעלה הענן". אולם מדברי הספורנו נראה אחרת: "אף על פי שהענן סר מעל האהל וכתיב ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו… מכל מקום לא נסעו". כלומר, הענן עלה מעל האוהל והעם יכול היה לפרש את עליית הענן כסימן לחידוש הנסיעה ולהותיר את מרים מאחור, אך העם בחר להמתין למרים, מתוך הערכה עצומה למעשיה.

פרשה זו מלמדת אותנו על כוחו של מעשה טוב, שיכול להיות משמעותי לתדמיתו של האדם גם אם נעשה שנים רבות קודם לכן. כיום קיימת נטייה לזכור לאדם את טעויותיו ולשכוח את זכויותיו. מוטלת עלינו חובה לזכור את מעשיו הטובים של האדם גם ברגעים של נפילה וכישלון,  כך נוכל גם לשמור על כבודו בעת מצוקתו.

(בהעלותך תשפ"ב)