הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)מילות הערכה ותודה כמעט שאינן נשמעות בתקופתנו. בחיי היום הסוערים מלווים את האדם מתחים, שעלולים לפגום ביכולתו לפרגן אפילו לבני משפחתו ולחבריו. פרשתנו מתארת את בניית המשכן והקמתו. לאחר סיום המלאכה משה מברך את העוסקים במלאכה: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה". משה מפרגן לעם ישראל על בניית המשכן למרות שנצטוו על בנייתו, ועצם הקמתו היה גם האינטרס המובהק של העם.
הפרגון יסודו בהכרת הטוב, ומשה עצמו כבר למד בתחילת מנהיגותו מהי כפיות טובה. משה נמנע מלהכות ביאור מפאת כפיות טובה, וכדברי המדרש: "אמר ר' תנחום, אמר הקב"ה למשה: המים ששמרוך בשעה שהושלכת לים, ועפר שהגין עליך ביום שהרגת את המצרי, איני דן שילקו על ידך, לפיכך נלקו על ידי אהרן".
היאור והעפר אינם מרגישים ואינם נעלבים. אעפ"י כן, הקב"ה מונע ממשה להלקות אותם אותם משום שכפיות טובה פוגעת קודם באדם עצמו, ומשחיתה את מידותיו, ולכן יש להימנע מלהיות כפוי טובה גם מול יאור חסר רגשות.
בטרם נבנה המשכן סופג משה ביקורות קשות מהעם. שיאו של המתח שבין משה לעם מתרחש בשבירת הלוחות. אולם, ברגע שהוקם המשכן, משה נעמד ליד עושי המלאכה ומברך אותם בברכה מיוחדת. לדעת חז"ל, משה בוחר לומר לעם את המילים הבאות: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם – 'וִיהִי נֹעַם… וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ'". רבי יהודה החסיד שואל: מה היה הצורך של משה להתפלל על השראת שכינה, הרי הובטח לו על ידי הקב"ה ששכינה תשרה? ומתרץ: "שהיה ירא שמא יגרום החטא, ושמא משה או בצלאל לא כוונו לתקן כמו שנצטוו". לדבריו, לא היה די בבניית המשכן אלא היה צורך בבנייה שהיא לשם שמיים, שתוביל להשראת השכינה (ספר החסידים, סימן תתרכ). הברכה הזו לא הייתה מיועדת רק לבצלאל ולאהליאב, אלא ברכה לכל איש מישראל שפועל בשם ה', שהקב"ה ילווה אותו במעשי ידיו.
בימים אלו, חוזרים הרבה מילואימניקים לשדה הקרב. לאחר לחימה ממושכת ותקופות מילואים ארוכות, יש צורך בגיוס כוחות על מנת להצליח במשימות החדשות. השכינה מלווה את האדם גם בשדה הקרב: "כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ". התחושה הזו מלווה את הלוחם גם בשדה הקרב וגם בתפילה גדולה על המשפחה שהשאיר מאחור. נכון בשעה זו לברך גם את חיילינו בברכה: "'וִיהִי נֹעַם… וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ".
הואיל ופסוק זה חותם את תהילים פרק צ', ניתן להוסיף לברכה את המזמור שלאחריו (תהילים צא): "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹ-הַי אֶבְטַח בּוֹ כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּש… ". מזמור זה נקרא "שיר של פגעים". תפילה זו נאמרת בכל מוצאי שבת לקראת שבוע חדש, שאנו מבקשים שהקב"ה ישמור עלינו.
כאמור, אמירת תודה היא חלק מהכרת הטוב, ומי שמונע עצמו מלפרגן לזולת יש בו מעט מכפיות טובה. בימים אלה, כמה נכון לחבק את המשרתים למען עם ישראל. הם נלחמים עבורנו, עזבו את משפחתם ועבודתם ויוצאים לקרב. תפקידנו להחזיר להם אהבה, לתמוך בהם, להכיר להם טובה, ולברך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם, ושהקב"ה ישמור עליהם מכל פגע רע.
