אחד הדברים שאני אוהב בפילוסופיה הוא היכולת שלה לשחרר את המחשבה. אצל רוב האנשים זורמת המחשבה במסלולים קבועים מראש, שהוגדרו על ידי החינוך, הסביבה והשפעות שספגו. סיסמאות ומושגים שונים משמשים כ"מילות קסם", שכאשר מדקלמים אותן מקבלים הרגשה כוזבת של הבנה, למרות שבאמת אינם מסבירים כלום. ערימות של הנחות יסוד חסרות בסיס קובעות למחשבה את גבולות הגזרות שלה, ומחליטות מה הגיוני ומה לא, מה ברירת המחדל ומה טעון הוכחה. כאשר האדם הממוצע נשאל שאלה בנושאים הדורשים חשיבה, התהליך המנטלי שיתרחש במוחו לא יהיה בירור אמיתי, אלא בדיקה מה "הדעה המקובלת" לגביו, או חיפוש ציטוט ששמע פעם בעניין. וכך חיים רוב האנשים כשמחשבתם שבויה בכלא בלתי נראה, שהסוהרים שבו מעמידים פנים שהם נציגי ההיגיון והרציונליות.
הפילוסופיה, כאשר עושים אותה כמו שצריך, משחררת את המחשבה מהקיבעון הזה, באמצעות שאילת שאלות ובירור המושגים, בלי לעשות הנחות. אתה טוען שאתה רציונלי – הסבר בבקשה מה פשר המושג! אתה טוען שלא הגיוני שכך וכך – הסבר למה לא! השמעת טיעון כלשהו – מה ההנחות שביסודו, וכיצד המסקנות נובעות מהן? אל תחשוב בסיסמאות, ואל תבסס את דעותיך על הנהוני האישור של אחרים. ה' נתן לך שכל כדי להשתמש בו לא רק לחישוב ההכנסות וההוצאות שלך, אלא גם כדי לחשוב על נושאים קצת יותר חשובים.
כמובן שגם בפילוסופיה יש מלכודות. כשם שבחור ישיבה שלמד לחלק בין גברא לחפצא חושב שעכשיו הוא יכול לנתח כל סוגיה במושגים אלה, כך ישנם יותר מדי אנשים שחושבים שאם הם יודעים לדקלם את רשימת הכשלים הלוגיים והשמות הלטיניים שלהם – הם כבר מומחים לחשיבה רציונלית. תמיד מצחיק אותי לראות איך במהלך ויכוחים שולפים אתאיסטים רשימה קבועה כמעט של סיסמאות בניסיון לחשוף את כשליו של היריב. "אד הומינם!" "אד ורקונדיאם!" "נון סקוויטור!" "הזזת מוטות השער!" הם צווחים ומנופפים בשרביט הקסמים שלהם כמו הארי פוטר. ברוב המקרים הכשל האמיתי בהבנה נמצא אצלם – fallacy's fallacy, מה שנקרא. הכשל שבמציאת כשלים שגויים בכל דבר.
ואולי לפילוסופיה קוראים כך, כי היא לוקחת פיל מגושם וכבד, והופכת אותו בסוף לפיה קלת כנפיים המסוגלת לעופף בחופשיות..
(פקודי תשעט)
לשחרר את המחשבה
השארת תגובה