טיפול נרטיבי למרגלים

טיפול נרטיבי היא שיטת טיפול נפשי שעוסקת בסיפור חייו של המטופל, קשייו ומצוקותיו, ובבניית סיפור חדש, המקל על ההתמודדות עם הבעיות.

פרשת שלח לך מתארת את האנשים ששלח משה רבנו לראות את הארץ. לאורך כל הפרשה הם נקראים "תיירים". לעולם אין הם נקראים "מרגלים", ואף פעולתם אינה נקראת "ריגול". "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן" (במדבר, י"ג ב'). רק בתום ארבעים שנות הנדודים במדבר, כשמכֹל דור יוצאי מצרים נשארו יהושע וכָלֵב בלבד, תוארו מעשיהם על ידי משה בספר דברים כריגול, "וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ" (א' כ"ד). מה גרם, אפוא, שהתיירים שאמורים היו לאתר את מקום המנוחה הקבוע בארץ, נהפכו למרגלים? במנדט השליחות שניתן על ידי משה לשליחות התבקשו האנשים להביא נתונים עובדתיים, "אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן". משה רבנו הרחיב וביקש נתונים נוספים על הארץ, טיב האנשים הגרים בה ועוד, אבל כל אלו רק כדי לדעת איך להיערך ולהתכונן, ולא על מנת להציב את השאלה אם כדאי להיכנס לארץ או לא.

למשה אין כל ביקורת על פעולת הריגול כשלעצמה, והיא נכונה וחיובית, כדברי הרמב"ן, "כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים…ועל כן היה טוב בעיני משה" (שם, י"ג, ב'). ואולם, יש לדעת את גבולות התפקיד של העוסקים בריגול. היה עליהם לספק נתונים ומידע ואף הערכה על סיכויים וסיכונים, אך לא לערב את השקפת עולמם הערכית או הפוליטית, שמטרתה להטות לכיוון אחר, ובוודאי כשמדובר נגד צו ד'. מה היו המניעים של המרגלים? יש שאומרים החשש משינויים פרסונאליים, שינויים אלו יביאו להדחתם מההנהגה (אם הבנים שמחה, עמ' ל"ו, קס"ז, רל"ג ע"פ זוהר). נחמה ליבוביץ הסבירה שחששם נבע מהשינוי באורחות החיים; עצמאות הינה משימה שיש להיערך לקראתה ועל כן העדיפו להשאיר את המצב על כנו (עיונים בספר במדבר, עמ' 170, 175). ר' מאיר שמחה סבור שהמרגלים רצו למנוע מעם ישראל להיכנס לארץ בשל החשש שחולשתו הפיזית והרוחנית של העם משנות השהייה הארוכות במצרים כעבדים מחייבות לאזור כוחות ולהתכונן כראוי כדי להיכנס לארץ ('משך חוכמה' פ' י"ג, ד"ה "כי חזק ממנו", דף צ"ב).

משנות השבעים ואילך התפתח הרעיון שאין אמת אבסולוטית אחת וסיפור חיים נכון אחד, וכי יש אפשרויות שונות לגבי אופן הפירוש של סיפור חייו של המטופל. לפי גישה זו אדם בונה במהלך חייו סיפורי חיים רבים שמתארים את עצמו ואת יחסיו עם הסביבה.

בשיטה המקובלת בטיפול הפסיכואנליטי, על המטפל לעזור למטופל לערוך "חפירה ארכיאולוגית" לתוך נפשו פנימה כדי להגיע ל"שכבה הקדומה", במטרה לחשוף את ה"חטא קדמון" המונח במעמקי הלא-מודע. תחת זאת ישנה שיטת הדיאלוג והצמצום של מרדכי רוטנברג, מצאצאי רבי יצחק מאיר אלתר, מייסד חסידות גור, חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית, המפתח משנות השבעים את הרעיון של "פסיכולוגיה יהודית – דיאלוגית", שבמסגרתו הוא בונה תורה פסיכולוגית חדשה מתוך רעיונות יהודיים. עקרונות השיטה הם לערוך עם המטופל קריאה מחדש של העבר, קריאה דרשנית ויצירתית, שרוטנברג קושר למושג "תשובה". התשובה היא תפיסה אחרת של זמן, תפיסה מעגלית: אפשר לחזור לעבר שלך מתוך ההווה שתיקנת בו את דרכיך, ולקרוא אותו מחדש. דברי חז"ל "גדולה תשובה המהפכת זדונות לזכויות", משמעותם- לקרוא את הביוגרפיה שלך אחרת, בצורה שניתן לחיות איתה, אשר במרכזה מוצבת ההנחה החסידית שתפקיד האדם בעולם הוא להפוך את מה שנראה כרע בעולם – לטוב. אליבא דרוטנברג, ה"קריאה-מחדש", דהיינו רה-ביוגרפיה ה"דורשת" את העבר באופן יצירתי כדי למצוא את "הנקודה הטובה". על פי המודל שהוא מציג, המבוסס על יציאת מצרים, מיוצג מעבר בוסרי מ"מצריות" ל"ישוביות", כלומר, מבית העבדים של מצרים אל הישיבה לבטח בארץ ישראל. הניגודיות בין השתיים, מבוטאת לדבריו בהבדל שבין ה"המדבריות", המאפשרת חופש יצירתי לבין "ישוביות" המקובעת.

משה לימד אותנו, מ'לא איש דברים אנכי', כדבריו בתחילת הדרך, עד לכותרת של ספר דברים שהיא, "אלה הדברים אשר דיבר משה", 'דברים' ו'מדברי' הן אותן אותיות. המדבר הוא המקום לדבר, לצמוח. מה שמבטאת המדבריות לדבריו, הוא מה שמציעה הפסיכולוגיה היהודית; הארעיות והשחרור המדברי מאפשרים לאדם לפרוח ולצמוח מחדש. רוטנברג מזכיר כותבים חסידיים כמו ר' לוי יצחק מברדיטשב, מי שכונה "סנגורם של ישראל", שהדגיש שוב ושוב בתורותיו את 'ראיית חצי הכוס המלאה'.