אברהם אבינו קיים את התורה?

הפרשנים כולם סברו שאכן האבות קיימו את כל התורה ומתוך נקודת מוצא זו מצאו פתרונות מקומיים

בגמרא ביומא מובא שאברהם אבינו שמר את כל התורה כולה. הראיה לכך מצויה בפרק כ"ו, שם הקב"ה אומר על אברהם "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי" (כ"ו, ה). רב אשי מוסיף שאברהם אבינו הקפיד אפילו על עירובי תבשילין. הראיה של רב אשי היא מאותו הפסוק מהמילה "תורותי" ברבים. מכאן שאברהם שמר שתי תורות- זו שבכתב וזו שבעל-פה (יומא, כח, ע"ב). בבראשית רבה טענה זו מובאת בשם ר' יוחנן (בראשית רבה, תולדות, פר' סד, ד). טענה זו הורחבה על האבות כולם וההנחה היא שהם קיימו את התורה כולה מליבם, שהרי עם ישראל עדיין לא קיבל את התורה. לפיכך, סיפור המעשה של אירוח המלאכים מוסבר אצל הפרשנים השונים לאור הנחה זו. בעל בכור שור מדגיש שאמנם בסעודת אברהם והמלאכים הוגשו בשר וחלב אבל התיאור הוא "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם". מסדר הבאת המאכלים מסיק בעל בכור שור, שקודם אכלו חמאה ושתו חלב ורק אז הוגש הבשר, שהרי ברור שאברהם הקפיד על הלכות הפרדה בין בשר לחלב (מדרבנן) "שלא לאכול החלב אחר הבשר, כי שומר מצות היה אברהם אבינו" (בכור שור, יח, ח). וכך הסבירו חלק מן הפרשנים גם את היעדרו של הלחם מן הסעודה, על אף שאברהם התחייב "ואקחה פת לחם". שהרי פסח חל בדיוק באותו יום.

על הטענה העקרונית נערמו לא מעט קושיות מתוך סיפורי התורה המעידים על הבעייתיות שלה. מדוע, אם אברהם קיים את כל התורה, לא היה נימול עד גיל מופלג (י"ז, כ"ד)? מדוע הדגיש בבואו לפני אבימלך ששרה היא אחותו בת אביו אך לא בת אמו ומכך משמע שאברהם אבינו סבר שאחות מצד האב מותרת בנישואין לאחיה (כ, י"ב)? על אלו נוספו גם הקושיות על שאר האבות, על יעקב שנשא שתי אחיות בחייהן, על עמרם שנשא את דודתו ועוד ועוד.

הפרשנים לאורך הדורות השיבו לשאלות אלו בתירוצים שונים ומגוונים. לגבי המילה- קובע בית הלוי במושגים למדניים, שלא היתה חלות חיוב במילה עד לציווי ולפיכך המתין אברהם. לגבי איסור עריות – סברו שאברהם השיב לאבימלך דברי אמת ולא כיוון לומר מה מותר ומה אסור. לגבי שאר האבות חלק מן הפרשנים ציינו שאולי רק אברהם שמר את כל התורה וחלק מהפרשנים פתרו באופן אחר. אולם, המשותף לכולם הוא שכולם סברו שאכן האבות קיימו את כל התורה ומתוך נקודת מוצא זו מצאו פתרונות מקומיים.

לעיתים נדמה שהקושיות טובות מן התירוצים. ניתן לקרוא את המדרש בדרך שונה, רכה יותר כמקובל בקריאת מדרשים, ולומר שהמדרש כוון לקוראיו. אנו, החיים בתקופה שבה משמעות קירבת ה' היא קיום מצוותיו לפרטיהם ודקדוקיהם, המבקשים לראות מול עינינו את דמותם של האבות, מציירים בליבנו את דמותם ככזו. כתלמידי חכמים, לומדי תורה ושומרי תורה ומצוות. דמותם הענקית אין לה תרגום אחר מהימן וטוב יותר מדימוי זה לעולמנו.

(וירא תשפ"ב)