העולם היהודי הוא עולם של ריבוי דעות, של בית שמאי ובית הלל, עולם של השקפות שונות וצבעים שונים. גם לימוד תורה מבוסס על דיאלוג נצחי בין אב ובנו רב ותלמידו המתנצחים ביניהם כחלק מלימוד התורה: "אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה ונעשו אויבים זה לזה אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה" (תלמוד בבלי, קידושין, ל עמוד ב).
לימוד התורה, הופך למחלוקת, לציון ההבדלים בין הצדדים. רק בסוף הלימוד, לאחר שהטונים עלו לרמות גבוהות וכל אחד מביע את אשר על ליבו, ניתן להגיע לשלום, אולם רק בתנאי שיש הקשבה ודו-שיח בין הצדדים. לעיתים הלימוד, המחלוקת, הסברות והטיעונים – יותר חשובים מהמסקנה עצמה.
דווקא המחלוקת היא מבוקשת כיוון שהיא גורמת לגילוי האמת של הפרט ואף של הכלל. התועלת הבאה לעולם כתוצאה מבירורים של מחלוקות היא גדולה ומשמעותית. אנו מאמינים בתרבות המחלוקת, באפשרות להציג מחשבות שונות, מתוך כבוד ואמפטיה ללא צורך להגיע למלחמות אישיות, כדברי בעל ערוך השולחן: "ואדרבא, זאת הוא תפארת תורתנו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת שירה, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות" (הקדמה ל"ערוך השולחן", חושן משפט).
ישנם שני אופנים לפתרון מחלוקות וקונפליקטים. בכח הסמכות ומתוך דו-שיח ושכנוע. מי שמנסה לפתור בעיה על ידי כח, למעשה איננו מכיר באדם השני כבעל דעה וזכות להציג את עמדתו. השימוש בכח, בדרך כלל, אינו פותר בעיה אלא רק דוחה אותה לזמן או מקום אחר ולעיתים אף מנציח את הבעיה. המנסה לפתור מצבים מתוך דו-שיח ושכנוע, מנסה לכבוש את יריבו מתוך כבוד הדדי. הדרך היחידה והאמתית לפתרון מחלוקות היא מתוך כבוד לאדם השני ולדעותיו. כך כותב הרב קוק בלשונו הנפלאה: "יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא ייבנה כי אם ע"י צביון אחד בדעות ותכונות, וא"כ כשרואים ת"ח חוקרים בחכמה ודעת תורה, וע"י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום ובאמת אינו כן, כי השלום האמתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא ע"י הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא, שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו. רק ע"י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצעות החלוקים, דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק".
כל יחיד מביא את הסגולה הייחודית שלו, זוהי המשמעות האמתית של אחדות הבריאה: לא התמזגות לתוך עיסה מטושטשת חסרת אופי, אלא מכלול המכיל את כל צבעי קשת בעל חלקים ייחודיים רבים, וכל אחד מהם תורם למכלול ומשלים את חברו.
הרב אהרון מילבסקי זצ"ל, שהיה תלמידם של הרב חיים עוזר גורוז'ינסקי והרב קוק זצ"ל ובמשך שנים רבה הראשי של אורוגואי, ואני הקטן זכיתי ליישב על כיסאו, אמר במסיבת הפרידה שלו מהקהילה: "אנשים קטנים עושים מלחמות, אנשים גדולים עושים מחלוקות".
(קרח תשפ"ב)