לאחר הודעת בנט ולפיד נשמע נתניהו זחוח, אבל אין ספק שבחודשים הקרובים הוא הולך להזיע קשות. אבל עדיף בשטח, כשמסביבו אוהדים שרופים, מאשר באולם בית המשפט
להחליף את השיטה, כאן ועכשיו
הרבה מדברים על 61, כל אחד מהפוזיציה שלו. הימין מתפלל בכוונה שלמה יה"ר שיהיו 61 (לפחות) ימין – ימין, השמאל מפנטז על תיקו במקרה הטוב, כלומר 'גם לי גם לך לא יהיה', ואני (כמו רבים מאזרחי המדינה הזו) מתקשה להבין מה התפילה, שלא לדבר השמחה, על קואליציה של 61 חברי כנסת, אם תהיה. האם לא למדנו כבר שגם עם קואליציה של 61 המדינה מתקשה לתפקד? האם שכחנו עד כמה בסיטואציה שכזו המדינה נתונה כ'בת ערובה' בידיים של סיעות קטנות, מימין ומשמאל, דתיות/חרדיות ושאינן (כולל ערביות), וגם אם יש ממשלה וכנסת, משילות – אין? פיתוח, בנייה ודאגה אמתית לעתידנו כאן- אין? אז מה עושים? מכיוון שאת העם לא ניתן להחליף, ומכיוון שלא נראה שהמצב של כמעט חצי עם ימין וחצי שני שמאל הולך להשתנות משמעותית בחודשים הקרובים, אין לענ"ד ברירה אלא להביא, סוף סוף, לשינוי שיטת הבחירות. מה, עכשיו? כשהבחירות ממש מעבר למפתן? כן. שעת כושר שאם נחמיצנה לך תדע מתי ואם תשוב.
אז זה הולך ככה (אם כי ניתן לשנות, להוסיף, כטוב כהבנת מומחים ממני); בעיניים שלי, החברים בנט ולפיד, שעשו צעד מרשים בהבנה אליה הגיעו, צריכים לקבל על עצמם להוביל, כאן ועכשיו, מגעים עם הליכוד בראש ובראשונה, כסיעה הגדולה, על שינוי מיידי (בחקיקה, כמובן) בהסכמה של שיטת הבחירות הקרובות, כדלקמן. ראש הממשלה הבא יהיה מי שרשימתו תקבל את מספר המנדטים הגדול ביותר. (נכון, זה יכול להביא לפני הבחירות לאיחודים בימין, כמו גם בשמאל לכדי רשימות משותפות בפתק אחד- מה רע?). כך ניתן יהיה למנוע סחיטות לא הגיוניות וחזיריות של מפלגות קטנות, או אפילו ח"כ בודד, שבשיטה הקיימת גורל הקואליציה תלוי בהם, ובהתאם התמורה שיקבלו. ראו מקרה רע"ם בממשלה היוצאת. באם לא יצליח רה"מ לבנות קואליציה, הוא יכהן כממשלת מיעוט. זה מה שצפוי למקרון בצרפת לאחר הבחירות שהיו שם בשבוע שעבר, ולהערכת פרשנים זה גם מה שצפוי לנשיא הדמוקרטי ביידן בבחירות האמצע הצפויות בסנאט בנובמבר. וצרפת חיה ונושמת, וכך גם ארה"ב. עם בוס 'לעומתי'. העיקר שיש בוס.
הדחת ראש ממשלה תהיה אפשרית, על פי ההצעה הזו, רק ברוב של 70 או 75 חברי כנסת. אין לי בעיה שיביאו גם את החוק הצרפתי לאי הגשת כתב אישום לראש ממשלה מכהן בעת כהונתו. בעיניים שלי, אם בנט ולפיד יהיו מספיק בטוחים בעצמם לבוא עם הצעה כזו לליכוד, שכיום מוביל בכל הסקרים, זו תירשם להרבה שנים כתרומתם הגדולה לביסוסה ולהתחזקותה של מדינת ישראל. ואיך יגיב נתניהו להצעה? לא יודע. לא בטוח שהוא ידחה על הסף. ואלי נכון שנשיא המדינה ירים את הכפפה, כדי להגביר את הסיכוי שתתקבל. זרקתי.
***
בהנחה ריאלית שמה שכתבתי לעיל יישאר בגדר חלום – נעבור הלאה. ויהי ערב ויהי בוקר, יום רביעי. ה-26 באוקטובר למניינם. אמש נסגרו הקלפיות, בתום מערכת בחירות מלוכלכת (כרגיל אצלנו). ומה הבוקר? יש סיבה לפתוח בקבוקי שמפניה ואולי אפילו להתפלל 'הלל' בברכה? בתחושת בטן של שבוע זה, בבוקר שאחרי ה'פצצה' שהטילו בנט את לפיד, כלל לא בטוח שתהא סיבה למסיבה. לא למי שמגדיר עצמו ימין, בטח לא לשמאל. זה לא רק הסקר שפורסם אמש, ששוב מראה כי למרות הכל, ואף אחרי ההודעה ההיא, אין לגוש נתניהו 61. אז נכון שסקרים זה רק סקרים, ונכון שארבעה חודשים הם נצח במונחי פוליטיקה ישראלית, ונכון ונכון ונכון, אז כל מה שנותר לי כרגע זה לנסות לכתוב מתחושות בטן שלי והערכות של חכמים ממני, הא ותו לא. והכל- בעירבון מאוד מוגבל. בעיניים שלי, המאוד סובייקטיביות, תאריך הבחירות (כנראה) ה-25 באוקטובר הוא מיוחד. יום הולדתי לספירת הפייסבוק. וכידוע, "לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא לו" (ירושלמי, רה"ש, פרק ג" הלכה ה'), ומפרש "קרבן העדה": "לא במהרה אדם ניזוק ביום הולדתו, שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו", אז מבחינתי, המתנה הגדולה ביותר שאוכל לקבל לאותו יום הולדת ולהעבירה לאזרחי המדינה היא שנקום בבוקר שאחרי עם גוש של מספר מנדטים כמספר שנותיי באותו יום (66), גוש ימין, גוש מרכז-ימין, גוש מרכז-ימין-שמאל, העיקר שיהיה כבר משהו יציב. כי כבר הוכח, שלא כל הימין באמת ממש – ממש ימין, לא כל שמאל הוא אנטי לכל דבר, ואפילו חלק מהערבים הם לא מה שחשבנו (נאיבי שכמוני). נכון לסקרים דעכשיו, ההיתכנות לגוש של 66 ומעלה אינה גדולה, אבל; להתפלל מותר, ובתכלס' זה לא בלתי אפשרי. זה אפשרי, למשל, אם כן יתרחשו כאן כמה שינויים טקטוניים. למשל. תקום, סוף סוף, מפלגת מרכז עם אנשים רציניים (עדיף עם כמה שטרם ניכוו ולכלכו ידיהם בפוליטיקה), שתלך יחד עם מפלגות מרכז, מרכז ימין לייט, מרכז שמאל לייט כמשהו גדול, שעשוי להיות 'שובר שוויון'. מה שיזכיר קצת את שעשו בזמנו לפיד, גנץ ואשכנזי. 'שובר שוויון' נוסף, אחר, יכול להיות החלטה שיקבלו המפלגות החרדיות, שעם כל האהבה וההערצה שלהן לנתניהו, יבינו בהנחיית רבותיהם, שהאינטרסים של שולחיהם חשובים להם יותר, במקרה ויתברר כי (שוב) רק נתניהו מהווה חסם בפני קואליציה רחבה יחסית ותמיכה עיקשת בו עלולה לגרור את כולנו לסבב שישי ושביעי ולך תספור. ח"כ משה גפני וח"כ פרוש מקפידים להתבטא כי הם חלק מהימין, אבל מבחינתם נתניהו לא מעל הכל. לאחר שסבלו מה שסבלו באופוזיציה בשנה האחרונה, באם תיווצר סיטואציה שהמפלגות החרדיות יצטרכו לקבל החלטה בעניין, הפעם יש סיכוי, לענ"ד, שהאינטרס שלהם יגבר על הכריזמה הסוחפת של נתניהו. אם כי, כמובן, באם יתאפשר, הוא יהיה האופציה הראשונה והמועדפת עליהם.
הדרך ליום הבחירות היא ארוכה וקשה. כל מפלגה תצטרך לעבור תהליכים פנימיים לא פשוטים. נתחיל בליכוד. קודם כל הפריימריס. כ-15 חברי כנסת מכהנים שם יודעים שבכנסת הבאה הם יראו את הכנסת מיציע החכ"לים. (חברי כנסת לשעבר). לא פשוט למי שטעם את מנעמי השלטון. מרכז הליכוד אישר בזמנו לנתניהו 3 שריונים, כלומר, הצנחות של 'מושכי קולות'. בואו נניח שנתניהו אכן יעמוד בהבטחתו לכאורה לעידית סילמן, זו שבעזיבתה את הקואליציה בתכלס' הביאה את המדינה לבחירות חדשות, וישריין אותה, כחברת כנסת או כשרה. איך, להערכתם, יגיבו גילה גמליאל את מירי רגב הוותיקות, כשיראו את המוצנחת ברשימה מעליהן, קרובה יותר לבוס? לא מקנא בו.
נתניהו הכריז השבוע – 'נקים ממשלה רחבה'. לא צריך פירוש רש"י כדי להבין: ליכוד, חרדים, מפלגת הציונות הדתית. אבל הניסיון מראה שזה לא מספיק. ההערכה היא שהוא ינסה טיפה להתמרכז. לקבל קולות גם מהמרכז. לא בטוח שזה יהיה לו קל במיוחד, עם שותפיו החדשים-ישנים סמוטריץ' ובן גביר וחבריהם, ש'ימינה' ו'יש עתיד' ינסו במהלך מערכת הבחירות להדגיש את הקשר החם, ישיר ומיוחד שבין נתניהו אליהם, כדי להרתיע אנשי מרכז להצביע עבורו. מה שנקרא אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. לאחר הודעת בנט ולפיד נשמע נתניהו זחוח, אבל אין ספק שבחודשים הקרובים הוא הולך להזיע קשות. אבל עדיף בשטח, כשמסביבו אוהדים שרופים, מאשר באולם בית המשפט.
ומהליכוד ל'ימינה'. נכון לעכשיו לא ברור אם בנט ימשיך, ואם כן- עם מי. מה שלא יהיה, הסבירות היא שניר אורבך לא יהיה שם. איילת שקד שהופתעה מצעדו של בנט, שעה ששהתה במרוקו, כבר מזמן לא מרגישה איתו 'אח' ממש, והסיפור של השבוע ירחיק אותם עוד יותר. לאן בדיוק? לא ברור. השמועות אומרות ששערי הליכוד בפניה ננעלו. אם בנט ייקח פסק זמן, סביר ששקד תנסה להוביל את 'ימינה', אף שההערכה היא שבנט מעדיף את מתן כהנא נאמנו. אבל עם יד על הלב. כמה אנשים זה עוד בכלל מעניין? נכון שיש סקרים שנותנים להם אף 6 מנדטים, אבל אישית לא הייתי מהמר על זה בכסף. והופ, נזכרנו. 'הבית היהודי', המפד"ל ז"ל. כל מיני שמועות רצו השבוע. למשל, ששקד ואורבך ינסו להמציא את עצמם מחדש במסגרת זו (לטעמי- חוצפנים. יצאתם? ברחתם? למה שיקבלו אתכם בחזרה?). היו"ר חגית משה פועלת להביא קאדר של מועמדים. לטעמי, הם יצטרכו לא רק את משרד הפרסום הכי טוב שבעולם, אלא גם הרבה סייעתא דשמייא. זה לא שאין ציבור דתי מתון, מרכז ומרכז-ימין, שלא מוכן למצוא עצמו במפלגתו של סמוטריץ'. יש הרבה כאלה המרגישים שאין להם בית התפור על מידותיהם, אבל לצערי ולהרגשתי האישית, מרוב חבורות שחטפה הרשימה הזו 'הבית היהודי' מאז בנט ושקד לקחו אותה לידיהם, קשה יהיה עד מאוד, עד בלתי אפשרי ממש, להחזיר עטרה ליושנה.
ואיתמר בן גביר, איך אפשר בלי. מפרסונה נון גראטה, ממוקצה מחמת קיצוניות, הפך תוך זמן קצר לאחד הח"כים המבוקשים בתקשורת, המוערכים והאהודים. הסקרים נותנים לרשימת סמוטריץ'-בן גביר 10 מנדטים! בן גביר, שבהרבה בחינות הראה שאין לו מה להתבייש ליד סמוטריץ', המוכשר בפני עצמו, התבטא השבוע כי סמוטריץ' הוא שצריך להמשיך להוביל את הרשימה. על ההרכב (ריצ'רץ'?) הם עוד ידברו. איך שנראים הדברים היום, בכל מקרה שהימין ירכיב את הממשלה הבאה, בן גביר צפוי להיות שר (לביטחון פנים) וסמוטריץ' מן הסתם ידרוש את שר המשפטים או החינוך. שנהנה.
כך או כך, אנו חיים, כידוע, בעולם האבסורד. יאיר לפיד, העיתונאי מ'במחנה', הולך להיות ראש הממשלה שלנו. בכנסת רוב לאנשי ימין, והוא, איש מרכז-שמאל, הולך למלוך עלינו. האמת? מגיע לנו. הבאנו זאת על עצמנו. ונכון לעכשיו, שלום לך רפורמת הכשרות, שלום לך רפורמת הגיור, ושהיה לחרדים בהצלחה בבחירות הבאות עליהם לטובה ברבנות הראשית לישראל. "עוד לא אבדה תקוותנו"…
עלתה לתורה
בתו הבכורה של אל"מ דורון אלמוג, שהומלץ בשבוע שעבר כמועמד יחידי ליו"ר הסוכנות היהודית, בת כ-43. כשהיתה בת 12, ביקשה לעלות לתורה בבית כנסת. המקום היחיד שהסכים לזה היה בית כנסת רפורמי, והמשפחה זרמה איתה. צילום של בת המצווה עם הטלית מאותו מעמד תלוי אצלם בבית עד היום. את הסיפור הזה, מלפני 31 שנה, סיפר השבוע דורון אלמוג בפני ועידת התנועה הרפורמית, יומיים אחרי שנבחר לתפקיד הרם, ו…חטף. חבר הכנסת משה ארבל (ש"ס), למשל, אמר: "החנופה המהירה והמיותרת של דורון אלמוג לתנועה הרפורמית מעידה שהוא אינו ראוי לתפקידו החדש. לצערי, במקום להיות גורם ממלכתי ומאחד הוא בחר בפילוג". גם מנכ"ל מרכז ליב"ה, אורן הניג לא התאפק: "היום התברר שגם מינויו של יו"ר הסוכנות היהודית דורון אלמוג נועד לרצות את המיעוט הרפורמי ולכפות על העם כולו עיוות אנטי-מסורתי. אלמוג חשף בוועידת הרפורמים כי הוא ומשפחתו משתייכים לקהילה הרפורמית".
בעיניים שלי, קשקשנים, שעדיף כי לפעמים יחשבו לפני שהם מדברים. 'שלו נעליכם מעל רגליכם' כשאתם מדברים סרה באלוף מיל. דורון אלמוג, שזכויותיו הרבות אינן זקוקות להכרה שלכם. ולעצם העניין- זה שהילדה עלתה לתורה לפני 31 שנה לא הפך אותה לרפורמית, וגם אם היתה כזו, עדיין יהודייה טובה היא, וכמותה עוד מיליונים בעולם. מה אתם רוצים, שיטבעו בים?
מול אותם מקטרגים מקצועיים, אני מתחבר הרבה יותר למה שכתבה מרים פרץ בשבת האחרונה ב'ידיעות': "זכתה מדינת ישראל וזכו אחינו ואחיותינו היהודים מעבר לים ביו"ר הסוכנות הנכנס דורון אלמוג." אגב, ב'יתד נאמן' תקפו גם את נשיא המדינה, הרצוג, שברך בחום את באי ועידת הרפורמים. "הצליח למעוד בפעם השנייה בתפקיד. האם נשיא המדינה הרצוג שכח כי סבו התבטא על הרפורמים כנצרות בלא צלם?", שאלו שם. אז כתבו, ומן הסתם הם מבסוטים שקיימו את 'הוכח תוכיח'.
חטוף ומנה מחר כי מחר…
במסגרת האג'נדה שלו למינוי נשים לממונות על מועצות דתיות, מינה מתן כהנא את הרבנית שירה מירוויס מרילי לממונה על המועצה הדתית באפרת. מירוויס מרילי נבחרה לא מזמן לרבנית של קהילת 'שירת התמר' באפרת (ללא רב מכהן לצידה). היא בוגרת התוכנית להוראת הלכה ומנהיגות קהילתית של המכון למנהיגות הלכתית מבית רשת אור תורה סטון. נו, סיבה למסיבה? מסתבר, שלא כולם שם חוגגים. ראש המועצה, עודד רביבו, טוען כי לפני כמעט שנה העבירה המועצה לשר כהנא רשימה של שבעה מועמדים למליאת המועצה הדתית, בהם בוב ינג, המועדף עליהם לתפקיד היו"ר, אך לטענתו, כהנא, עימו הוא גם נפגש בעניין, התעלם, כמו גם מפנייה של רב היישוב ריסקין ומעצומה של תושבים, ובחר לעשות 'מחטף' כהגדרתו ובחר ברבנית מירוויס. מי כן שמח על הבחירה? דובי שפלר, חבר המועצה, שבמקרה או לא, חבר גם במפלגת האם ממנה בא מתן כהנא. מי אמר שכהנא לא עושה כלום? אגב, הגב' מירוויס עצמה הגיבה לטרוניה של ראש המועצה באפרת: "הסכמתי לקחת את התפקיד מתוך חשיבה שעדיף ממונה זמני שיכול לפעול מאשר מועצה דתית לא מתפקדת. אני מתנדבת היום בחברה קדישא, כבלנית, וכמשגיחת כשרות ומבינה כמה חשובים שירותי הדת לכל אזרח", והוסיפה כי היא מבקשת "ומעודדת הן את משרד הדתות והן את המועצה באפרת להגיע להסכמות ולקדם את אישור ההרכב בהקדם האפשרי, על מנת שיהיה אפשר למנות יו"ר מועצה דתית קבוע בהקדם".
מי אהבל?
הראשון לציון הרב יצחק יוסף אינו חדל להתסיס את השטח. הקורבן התורן שלו, בדרשה שנשא במוצ"ש בביכנ"ס היזדים, הוא ח"כ איתמר בן גביר. וכה אמר מי שאנחנו אמורים לחלוק לו כבוד: "יש אחד קוראים לו בן גביר, נכנס להר הבית בריש גלי, איזה חילול ה׳, לצאת ככה נגד כל גדולי ישראל האמתיים, יגיד לך יש גם לי רב. שים לב, תחשוב רגע אחד, אהבל. אוי ואבוי, להתרחק ממנו ומכל ההנהגות שלו". ואני הקטן תוהה, הרי ממה נפשך, בן גביר עולה להר הבית כבר מזמן, סומך על רבו ומורו הרב דב ליאור. מה התעורר לפתע הרב יצחק יוסף להתנכל לו? שתי אפשרויות. האחת- העובדה שבן גביר וסמוטריץ' מתחזקים בסקרים והאהדה להם גוברת גם בקרב אנשי ש"ס, ובית- בן גביר ביקר לאחרונה ביזדים וזכה לחיבוק חם ואוהד מאחד הרבנים המשפיעים שם. ובא הרב יצחק יוסף, מן הסתם בעצת עוזרים, וניסה לצנן את ההתלהבות מבן גביר. בן גביר 'יצא גדול' וחרף ניסיונות בתקשורת ל'חמם' אותו אמר שהוא מכבד את הרב יוסף ולא ייצא נגדו, אבל לו יש את הרב שלו (דב ליאור). מי שלטעמי יצא 'אהבל' כהגדרת כבודו, הוא דווקא אחד מחברי הכנסת של ש"ס (דווקא בחור רציני), שבריאיון ברשת ב' אמר כי הרב לא אמר 'אהבל' אלא …חבל. נו, שויין.
לא כבוד גדול
איש אחד, הרב אביעד גדות, מנהל ארגון 'תורת לחימה', צייץ בטוויטר כדלקמן:
"בשבוע האחרון הלכתי לניחום אבלים בירושלים. נכנס מתן כהנא והתיישב לידי. העבירו לי כוס מים לתת לו. לא הייתי מסוגל. מתן הוא ממליך מועצת השורא ומעלה הקרן החדשה לשלטון בהונאה היסטורית. הנחתי את הכוס על השולחן. מה דעתכם?". דעתי, או בלשוננו, בעיניים שלי, היה חכם יותר מצידו שלא להתגאות בכך בציוץ בטוויטר. ומצד שני, הוא כנראה בכל זאת בן אדם טוב, עובדה, הוא לא שפך את המים בפרצופו של כהנא. בושה.
