חוק ההפלות – מה חושבת היהדות?

הזכות להפלה בארה"ב אינה יותר זכות חוקתית פדרלית. כעת, הזכות תהיה תלויה במדינות עצמן. הפלה היא אחד הנושאים המפלגים ביותר בפוליטיקה האמריקנית, מזה כמעט חצי מאה.

מבחינה רעיונית, ניטשת מחלוקת בין שתי עמדות-יסוד קיצוניות. הגישה השמרנית, הרואה בעובר יישות עצמאית מלאה. לעומתה, העמדה המתירנית, אשר מצדיקה הפלה חופשית.

עניין ההפלה הוא אחד הנושאים המוסריים-רפואיים הנידונים ביותר בתחום האתיקה הרפואית, גם שבועות הרופאים הקלאסיות התייחסו לעניין. בין שתי הגישות הקיצוניות, קיימת דרך שלישית, והיא דרך היהדות, הדוגלת בעקרון שלעובר זכות להתקיים. אך מאידך, זכות זו פחותה משל האם, ולכן ניתן לדחות זכות זו.

מעמדו של עובר ברחם אמו הוא נושא מורכב ורבו בו הדעות. ההלכה מקבלת את העובדה הביולוגית שהעובר הוא יצור חי. משיקולים ביולוגיים לא ניתן למצוא קו ברור המפריד בין עובר שיוגדר כחי לבין כזה שלא יוגדר כחי, ובכל אופן המשפט העברי אינו מתייחס להריגת עובר כאל הריגת ילוד. הבחנה זו מקורה בקביעת העונש למי שגורם הפלה במהלך קטטה "וכי ינָּצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענוש ייענש כאשר ישית עליו בעל האישה ונתן בפלילים. ואם אסון יהיה, ונתתה נפש תחת נָפש" (שמות כ"א, כ"ב-כ"ג). התורה מבדילה בין שני מקרים. כאשר הפגיעה הורגת גם את הוולד וגם את האישה, הפוגע יישפט באשמת רצח. ולעומת זאת, אם "לא יהיה אסון", והחבלה פוגעת רק בעוברים, ולא באישה, החובל ישלם פיצויים, ולא יישפט כלל באשמת רצח.

ההבחנה המקראית בין תוצאות הריגת עובר להריגת האם עיצבה את פני המשפט העברי בשאלות הריגת עוברים והפלה. המשנה מבחינה בין עובר במעי אמו, שאז "חייה קודמין לחייו", ובין עובר ש"יצא רובו, ש"אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש" (אוהלות פ"ז, ו'). המקור בדין המקראי בעניין דמי וולדות. קודם יציאת רובו של העובר ממעי אמו, הוא אינו נחשב לאדם מבחינה משפטית, וניתן להציל את האם אם זו הדרך היחידה בהריגתו. רק משיצא לאוויר העולם, הוא נחשב לאדם מבחינה משפטית, ואין להקריב את חייו למען אמו, שהרי למדנו שהנוגף אישה הרה ויצאו ילדיה ומתו משלם דמי וולדות ואין דין מוות עליו כרוצח (סמ"ע, חו"מ, תכ"ו, ס"ק ח').

הרב אליעזר וולדינברג בתשובתו לשאלה בעניין הפלת עובר הנגוע במחלת טיי-זקס, מחלה גנטית הגורמת למות הלוקה בה עד גיל ארבע לכל היותר, השיב, שהפלת עובר הלוקה במחלה זו אינה בגדר מעשה רצח, כשהוא מסתמך בין השאר על דין "הנוגף אישה הרה ויצאו ילדיה" (שו"ת ציץ אליעזר, ח"ט, סי' נ"א, שער ג', אות א').

רצון לעבור הפלה בגלל סיבה כלכלית, רצון שלא לפגוע ב"קריירה", לשמור על מראה אסתטי, צפיפות בדירה וכדו' – אסור עפ"י ההלכה. לעומת זאת, בקשה לעבור הפלה בגלל מומים קשים וסיבות אחרות מהותיות נידונות בכובד ראש על ידי פוסקי ההלכה הפוסקים כל מקרה לגופו לאחר עיון מעמיק.

בשונה מאמריקה, למרות המשמעות ההלכתית כבדת המשקל של ההפלות, העיסוק של החברה הדתית והחרדית בנושא זה מתמקד במתן ליווי וסיוע לנשים בקהילה המתמודדות עם הדילמה, ולא כסוגיה ציבורית הנוגעת ליחסי דת והמדינה שדורשת התייחסות פוליטית.

(חוקת תשפ"ב)