אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
אחת השיטות הידועות של מנהיגים, בעיקר דיקטטורים, להסיט את תשומת לב העם שלהם מהבעיות האמיתיות, היא לייצר או לחפש איזה גורם אחר כל שהוא- עם או אדם, ולעשות לעם שלהם באמצעות דמגוגיה ושטיפת מוח תהליך של דמוניזציה לעם או לאדם אחר; להפוך את העם או האדם האחר לאויב מסוכן, לשד מפחיד, למשהו לא אנושי, לייצר היסטריה ותבהלה, ואז לשסות ולשלהב את העם וההמונים כנגד אותו אויב דמיוני, כאשר בעצם המנהיג- הדיקטטור מעצים את כוחו ללא כל פרופורציה, והכל לצרכיו הפוליטיים הפנימיים שלו.
בפרשת השבוע, בלק, יעשה זאת בלק מלך מואב, בראותו את עם בני ישראל מתקרב לעבר ארצו המובטחת. במקום לחשוב איך אפשר לשתף פעולה עם העם החדש הזה במזרח התיכון, ובכך ייצאו כל הצדדים נשכרים ומבורכים, חושב מלך מואב איך עוצרים את העם הזה, משסים את העם נגדו, ומטילים עליו קללות.
חשוב להקשיב היטב לדרך בה המלכים הללו מתנסחים, כדי להבין את השיטה של ייצור ההיסטריה, את הדמגוגיה ואת המגמה. כך אומר בלק מלך מואב: ".. הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ …".
איזה דימויים מפלצתיים- 'כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ', דהיינו, בגללו לא רואים את השמש שהיא עין הארץ, הכל חשוך ושחור, החיים בגללם יהיו שחורים, רעים וקשים. זאת ועוד- '.. עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי..'. העם הזה יהרוס, ישמיד ויכחיד את כל אויביו, ואם לא 'נהרוג אותם כשהם קטנים', ולא נטפל בתא הסרטני הזה כבר עכשיו, מי יודע מה העם הזה שיסתיר לנו את השמש וישתלט על המזרח התיכון עוד יעשה לנו.
באופן אמיתי- שום דבר מזה לא נכון. העם החדש הזה בא עם כוונות שלום ומוכנות לשיתוף פעולה אזורי. העם הזה לא הציג שום דרישות ושום איומים מעבר לבקשה הפשוטה להיכנס ולהתיישב בארצו המובטחת אחרי מאות שנות עבדות וגלות. אבל למה לקלקל את תיאוריית השנאה והשיסוי עם העובדות? למה לא לנצל את ההזדמנות לקלל ולשסות את כולם בעם החדש הזה שהופיע לפתע באזור ובכך להסיט את תשומת לב העם מהבעיות האמיתיות שלו?
מרתק לראות שבלק מלך מואב לא המציא את השיטה הזו. עשרות שנים לפניו עשה את אותו דבר בדיוק פרעה מלך מצרים. אחד לאחד.
אחיו של יוסף ובני משפחותיהם המונים יחד שבעים נפש יורדים למצרים, מתיישבים בה ומנסים לחיות בה את חייהם. במקום לראות בהם מקור של ברכה, ולנסות לרתום אותם לרווחתה של מצרים, הולך פרעה בדרכם של הדיקטטורים המתלהמים והמשסים, ואומר בהיסטריה לאנשיו ולעמו: ".. וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ". לא פחות ולא יותר. איזו היסטריה ואיזו דמגוגיה. אם לא נטפל בעם הזה מיד, נשליך את ילדיו ליאור ונעביד אותו בפרך- העם הזה, שלא מונה אולי מאיות או עשיריות האחוז מאוכלוסיית האימפריה מצרית, יהפוך להיות אויב אסטרטגי מסוכן, ולכן צריך לחשוב על 'פתרון סופי', שהצעד הראשון שבו יהיה להשליך את תינוקיו ליאור, ולצוות על המיילדות להרוג כל תינוק זכר.
זו השיטה בה פעלו תמיד שונאי ישראל לדורותיהם. מי שיתבונן בסרטי התעמולה שהפיקו הגרמנים, יגלה שגבלס בסך הכל עשה 'גזור והדבק', לשיטתו של פרעה ולממשיך דרכו בלק מלך מואב – דמוניזציה, הפחדה, יצירת היסטריה, שיסוי, שלהוב ההמונים וחוזר חלילה.
כשרוצים להתמודד עם מנהיגים וטענות מהסוג הזה, שהן יסוד האנטישמיות מאז ומעולם, צריך להכיר את הדרך והשיטה, וב"ה, ביצירתיות, במסירות ובאמונה להפוך את הקללה לברכה.
(בלק תשפ"ב)
