הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע פונות בנות צלפחד למשה, בבקשה לקבל נחלה בארץ משום שאביהם מת בלי בנים, ואין מי שיירש את נחלתו. בעקבות בקשתן, נעסוק בסוגיה הקשורה לענייני נשים ונראה שתי שאלות מרכזיות: מדוע לדעת רוב הראשונים נשים אינן מצטרפות עם הגברים לזימון, והאם יש מקום לשינוי בזמן הזה?
מי חייב בזימון?
מוסכם בגמרא, ששלושה גברים מעל גיל שלוש עשרה שאכלו יחד חייבים לזמן, וכן פסק השולחן ערוך (קצב, א). כמו כן, מהגמרא במסכת ברכות (מה ע"א) עולה, שגם נשים חייבות בזימון. הגמרא מביאה מחלוקת בין רב לרבי יוחנן, האם אפילו שני אנשים שאכלו יחד יכולים לזמן. לדעת רב יכולים לזמן, ואילו לדעת רבי יוחנן הם אינם יכולים.
אחת הראיות שמביאה הגמרא להוכיח את שיטת רב שגם שני גברים מזמנים היא, ששלוש נשים מזמנות למרות שמבחינה זו הן נחשבות כמו שני גברים, ומכאן שגם שני גברים יכולים לזמן. למסקנה הגמרא דוחה את הראיה מסיבה צדדית, ולכן נפסק ששני גברים פטורים מזימון, מכל מקום עולה מדברי הגמרא ששלוש נשים שאכלו יחד חייבות לזמן.
מקור נוסף שממנו עולה שנשים חייבות בזימון, מופיע בגמרא במסכת ערכין (ג ע"א). הברייתא כותבת שכולם חייבים בזימון, שואלת הגמרא, מדוע צריך להדגיש שכולם חייבים בזימון? ומתרצת, שהברייתא באה לחדש שגם נשים ועבדים חייבים בזימון.
מחלוקת הראשונים
א. למרות שמפשט הגמרא משמע שנשים חייבות בזימון, פסק רש"י (ד"ה דאיכא) שנשים רק רשאיות לזמן אם הן רוצות, אבל אינן חייבות. מדוע פסק כנגד דברי הגמרא? בתוספות (ד"ה שאני) כתבו שהסיבה לכך שמנהג העולם לא כך – ולפעמים המנהג חזק יותר ויש לדחוק בדברי הגמרא ולהסבירם אחרת, ובלשונם:
"מכאן משמע דנשים יכולות לזמן לעצמן, וכן עשו בנות רבינו אברהם חמיו של רבינו יהודה על פי אביהן, ומיהו (= ומכל מקום) לא נהגו העולם כן, וקשה, אמאי לא נהגו? מדקתני מזמנות משמע דקאמר חייבות לזמן! ויש לומר דנשים מזמנות לעצמן היינו אם רצו לזמן מזמנות, וכן משמע קצת הלשון".
ב. בגלל הדוחק בגמרא שבפירוש התוספות, חלק הרא"ש (ז, ד) על דבריהם ונקט, ששלוש נשים שאכלו יחד חייבות לזמן כשם ששלושה גברים שאכלו יחד צריכים לזמן. כך פסקו להלכה גם רבינו יונה (לג ע"א ד"ה נראה), ובאחרונים הגר"א (או"ח קצט) והבן איש חי (פרשת קרח, יג).
ג. גישה שלישית ממוצעת מובאת בסמ"ג (סימן כז). כדברי התוספות לעיל נקט שנשים שאכלו לבד לא חייבות בזימון, וכתב שכאשר הגמרא כותבת שנשים חייבות בזימון, כוונתה לומר שכאשר שלושה גברים אכלו והתחייבו בזימון, הנשים שנמצאות באותו השולחן חייבות לענות לזימון של הגברים, וכך משמע גם מדברי הרא"ה (מה ע"א ד"ה נשים), וכן פסק השולחן ערוך (קצט, ז).
ד. הגישה המרחיבה ביותר, מובאת בטור (קצט) בשם רבינו יהודה שסבר, שנשים אף מצטרפות ביחד עם גברים להשלים לזימון בשלושה, וכן כתב האליה רבה (קצז, ח) בשם המהר"ש. כיצד יתמודד עם הגמרא (ברכות מה ע"א) האומרת בפירוש, שנשים לא מצטרפות לזימון ביחד עם גברים וכן להפך?
הט"ז (קצט, ב) תירץ, שהגמרא מדברת במקרה בו אכלו שתי נשים וגבר אחד, אך כאשר אוכלת אשה אחת עם שני גברים היא מצטרפת. הפרי מגדים (שם, ח) תירץ, שרבי יהודה הכהן התיר לצרף אשה לזימון רק עם בעלה ובנה, שאז אין קלות ראש ופריצות, ולא עם שאר בני אדם.
צירוף בזמן הזה
למרות דברי רבינו יהודה והאליה רבה, כאמור, דעת רוב הפוסקים שנשים לא מצטרפות להשלים זימון לגברים. ומדוע? בראשונים יש שני טעמים: הר"ן (מגילה ו ע"ב ד"ה מתני') כתב, שיש בכך מימד של פריצות. רבינו יונה (לג ע"א ד"ה נשים) הביא בשם רש"י, שאין חברתן נאה.
יש שהבינו, שמדובר באמירה מהותית, גברים ונשים אין חברתן נאה יחד, ומשום כך גם בזמן הזה לא יצטרפו לזימון. אולם, יש שהבינו שמדובר באמירה פרקטית, לטענתם בעבר ישיבת גברים ונשים הייתה מגונה, ואילו היום בפרט במסגרת המשפחה הרי אוכלים ביחד, ולא רואים בישיבת הנשים והגברים כדבר בעייתי או כחוסר כבוד – ומשום כך בזמנינו נשים וגברים יצטרפו לזימון. עם זאת יש להעיר, שהמנהג הרווח לא כך.
(פנחס תשפ"ב)
