מרדכי גרנביץלימוד שבועי יש לי, עם חבורה של אנשים ונשים שמשקיעים ולוקחים בייביסיטר כדי לצלול יחד לכמה שעות בלימוד מחשבתי מעמיק. השבוע הגענו לנושא קצת נפיץ. ניסיתי להחליק אותו, שזה יעבור איך שהוא מתחת לרדאר, אבל מה לעשות שבתוך רצף של מאמר שעוסקים בו כבר כמה חודשים, הגענו לטקסט שמדבר על דברים הדורשים התמודדות ומציפים דברים לא פשוטים.
תוך כמה דקות התלקח דיון בו אנשים דברו מלבם, שמו את התנגדותם על השולחן. אני התכווצתי, זו הייתה תחושה ממש לא נעימה בתור זה שמעביר את השיעור. אולי הם לא מרוצים? אולי דרכנו על מוקש שיגרום לאנשים אי נעימות?…
בסוף המפגש ראיתי שהכל בראש שלי. אנשים דווקא ממש מבסוטים מזה שהיה דיון פורה, שצפו אמוציות סביב דברים הטעונים בירור. "למה אתה כל כך לחוץ?", שאלו אותי בפליאה. "כשמישהו קופץ סימן שדברים נגעו בו. אתה רוצה שרק נלקק דבש?"…
הסיטואציה הזאת העלתה בי מחשבות רבות על ריצוי – עד כמה אדם עלול למדוד את עצמו או את מילותיו לפי מה יגידו האנשים. זה הרי לא במודע ולא מחושב, אבל מי יודע כמה מילים אדם בורר או מהנדס את הדברים שהוא אומר כדי שהכל יהיה 'נעים'? אדם מסוגל להגיד אמת כשהוא בחשש תמידי מ"איך זה יישמע"?
זה החזיר אותי לכמה מקרים בהם המערכת של העלון שאתם מחזיקים כעת – ביקשה רשות לפרסם דברים שכתבתי בנושאים אקטואליים, ולא הסכמתי. הפחד הזה מאיך הדברים יתקבלו לא נתן לי מנוח.
האם אפשר להיות אדם אמתי כשיש איזה קול מאחורה שלוחש כל הזמן לשים לב שכולם בסדר עם מה שתעשה או מה שתגיד? זה לא פשוט, בעיקר כי אלו דברים לא מודעים. אדם מתנהל באופן טבעי לפי מה שמוכתב לו חברתית כנורמלי. הוא מסתכל ימינה ושמאלה בלי לדעת אפילו. מחשיב את האידאלים שהחברה מחשיבה, ומתרחק ממה שהחברה מתנגדת אליו.
זה לא סטארט-אפ שלי, כידוע. הרמב"ם וחכמי מוסר וקבלה תמימי דעים בהקשר להשפעה הכמעט טוטאלית של דעת החברה על הילוכו של אדם. רק שלזהות את זה פתאום מציץ, זה כמו נפילה של אסימון.
התחלת הדרך של אברהם אבינו מתוארת בפרשה שלנו: הציווי "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", תסכים לעזוב כל מה שאתה מכיר ולהשתחרר מכל הכבלים החברתיים כדי לשמוע קול נקי וצלול שיספר לך לאן אתה באמת צריך ללכת, שייך לכל אחד…
"נטייה זו לריכוזיות מעלה את האמונה הכוזבת בשלטונו הבלעדי של הרוב, כתוצאה מכך כל ערך הנחשב לקדוש בעיני הרוב הופך להיות מיד מקודש גם בעיני כל יחיד… בתחילת דרכה של היהדות אומר הכתוב לך לך – לך למען עצמך, לך בדרכך שלך!
…איך יכלנו להחזיק מעמד ואיך נוכל להמשיך ולהתקיים אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות מיעוט…" (רש"ר הירש).
(לך לך תש"פ)
