פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
חלק שני: פרק ב' כמקור לתפישות מדרשיות ופרשניות היררכיות
כפי שראינו במאמר הקודם, לעומת פרק א' המציג תמונת עולם שוויונית על הזכר והנקבה ששניהם הם "אדם", בפרק ב' הנקבה מתוארת כנבראת לאחר שקיים הזכר וכחלק מצלעו, מה שנוטה לעבר גישה היררכית בין זכר ונקבה.
מעניין לציין שהקוראן מתבסס על פרק ב' בבראשית בלבד בתיאור בריאת האישה: "הוי האנשים, היו יראים את ריבונכם אשר ברא אתכם מתוך נפש יחידה, וברא מתוכה בת זוג, והפיץ משניהם אנשים ונשים לרוב" (הקוראן, סורה 4, הנשים: 1, תרגום: אורי רובין, תל-אביב: הוצאת אוניברסיטת תל-אביב, 2005).
רוב המדרשים המתייחסים לפרק ב' מתארים את בריאת האישה מצלעו של הזכר, בניגוד לאדם שנברא מהאדמה- כביטוי לנחיתות האישה, וכך נאמר למשל בבראשית רבה: "שאלו את רבי יהושע […] מפני מה האשה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם?- אמר להם אדם נברא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם, וחוה נבראת מעצם, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח (בראשית רבה, פרשה יז, ח).
המדרש הבא מבטא את הנחיתות בתכונות של האישה ביחס לאיש: "רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר ויבן כתיב, התבונן מאין לבראתה אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, לא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב שלא תהא קתרנית, ולא מן היד שלא תהא ממשמשנית, ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית, אלא ממקום שהוא צנוע באדם אפי' בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה תהא אשה צנועה אשה צנועה, אף על פי כן (משלי א)' ותפרעו כל עצתי', לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה שנאמר (ישעיה ג) ותלכנה נטויות גרון, ולא מן העין והרי היא סקרנית שנאמר (שם /ישעיהו ג'/) ומסקרות עינים, ולא מן האוזן והרי היא צייתנית שנאמר (בראשית יח) ושרה שומעת פתח האהל, ולא מן הלב והרי היא קנתנית שנאמר (שם /בראשית/ ל) ותקנא רחל באחותה, ולא מן היד והרי היא ממשמשנית שנאמר (שם /בראשית/ לא) ותגנוב רחל את התרפים, ולא מן הרגל והרי היא פרסנית שנאמר (שם /בראשית/ לד) ותצא דינה (בראשית רבה, פרשה יח, ב)".
מהעבר השני, אותו פסוק "ויבן ה' א-להים את הצלע" נדרש גם לטובת סגולות האישה: "רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר ניתן בה בינה יותר מן האיש" [=ויבן לא מלשון בניה, אלא מלשון בינה-מ.ה]. כלומר, הפסוקים עצמם בפרק ב' לא מחייבים גישה שלילית ביחס לנשים. אם כי צריך לומר ביושר שמדרשים "חיוביים" מסוג זה לאור פרק ב' הם נדירים.
כאשר פונים אנו להגות הפרשנית על התורה בימי הביניים, כאן המגמה השלילית ביחס לאישה לאור פרק ב' וג' בבראשית (בפרק ג' נעסוק בע"ה בעוד שבועיים) היא הבולטת.
וכך מתאר מפרש הרד"ק (רבי דוד קמחי, 1235-1160, פרובאנס) את בריאת האישה מצלע האדם: "ומה שהבדילו משאר היצורים החיים כי כולם נבראו זכר ונקבה והאדם נברא לבדו, היה זה לטובת האדם ולכבודו, כמו שהוא מובדל משאר החיים בחמרו וצורתו, כי שאר החיים אין לזכר יתרון על הנקבה, והאדם יש לו יתרון על נקבתו למשול עליה ולצוות אותה כאשר ירצה כי היא אחד מאבריו, וכמו שהאבר שבאדם הוא לרצון אדם להנהיגו כאשר ירצה כן האשה לאדם. ובעבור שהאדם עקר היצירה שנברא תחלה והאשה טפלה לו ונוצרה ממנו היה כח באדם לכל דבר יותר מהנקבה וכח השכל גובר בו יותר מאשר באשה" (רד"ק בראשית, ב, יח).
ובעקבותיו הפרשן הידוע, הרלב"ג (רבי לוי בן גרשום, 1344-1288, פרובאנס) אומר: "ואמנם היה בריאת האשה מן האיש, לפי שהוא הסבה במציאותה, רוצה לומר שהיא נבראת לעבודתו" (פירוש הרלב"ג לתורה, בראשית, עמ' 45).
(להרחבה בעניין זה: אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות, נשים יהודיות באירופה בימי הביניים, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"א, פרק א'; יוליה שוורצמן, "גם היא נבראה בצלם א-לוהים?-הפרשנות הפילוסופית הימיביניימית לבריאת האישה על פי בראשית א-ג", דעת, 39 (קיץ תשנ"ז, עמ' 87-69).
(ראה תשפ"ב)
