הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע (ו, טז) חוזר משה בפני בני ישראל על המאורעות שאירעו במדבר, ומזהירם שלא לנסות את הקב"ה כמו שניסו אותו במרה. כפי שכותבת הגמרא במסכת תענית (ט ע"א) ופסקו ראשונים, מהפסוק 'לא תנסו את ה' אלוקיכם' נלמד איסור כללי שלא תקף רק לזמן המדבר- האיסור לנסות את ה'. האם יש מקרים בהם מותר לנסות את ה'?
מתי מותר לנסות את ה'?
הגמרא במסכת תענית (שם) מביאה דברי תינוק שדרש מהפסוק 'עשר תעשר' בפרשת ראה (יד, כב), שמי שעושה כהלכה ומעשר מתבואתו לעניים מתעשר בעקבות כך, ואף מותר לנסות את הקב"ה בעניין זה. לשאלת רבי יוחנן כיצד מותר לנסות את הקב"ה השיב התינוק שבנתינת מעשרות יש היתר מיוחד: 'בחנוני נא בזאת'. נחלקו הראשונים בביאור הגמרא:
א. רוב הראשונים וביניהם הרי"ף (שבת מד ע"א) והרא"ש (טז, ה) הבינו כפשט דברי הגמרא, שאכן כן, בנתינת מעשרות מהתבואה מותר באופן חריג לנסות את הקב"ה, וכך פסקו להלכה בעקבותיהם הבית יוסף והרמ"א (יו"ד רמז, ד). ומדוע דווקא במעשרות ניתן אישור מיוחד לנסות את הקב"ה, ולא בשאר מצוות?
הרדב"ז (ג, תמא) תירץ, שהקב"ה הנהיג תקנה מיוחדת בנתינת מעשרות משום תקנת עניים. כדי שאנשים ירצו לתת מעשרות לעניים ולא יחסכו, הבטיח הקב"ה לנותני הצדקה החזר כספי (כמו סעיף 46 לעמותות). עיקרון דומה מופיע בדברי החיד"א (מראית עין שם), שנתינת המעשר והחייאת העניים מקרבת את הגאולה, משום כך מעודד הקב"ה מעשה זה.
לשיטת ספר הבתים (עמ' לב), הקב"ה בחר מצווה אחת אקראית, שבה יהיה אפשר לראות בבירור את השגחתו על הבריות, ובזכות כך תתחזק האמונה בתורה ובשאר המצוות, אבל אין בהכרח מעלה מיוחדת במעשרות.
ב. בניגוד לדעת רוב הראשונים המאירי (שם, ד"ה כתוב) פסק, שגם במעשרות אסור לנסות את הקב"ה. את דברי הגמרא שמותר פירש, שאם אדם ייתן צדקה, יש סיכוי טוב שהקב"ה ישיב לו כגמולו והוא יקבל שכר טוב בתמורה גם בעולם הזה, אך לנסות ממש את הקב"ה אסור בשום מצווה.
מעשרות בצדקה
מכאן עולה, שלדעת רוב הפוסקים כאשר נותנים מעשרות מהתבואה, מותר לנסות את הקב"ה ולבדוק אם מתעשרים בעקבות כך. נחלקו הפוסקים האם דווקא במעשר תבואה הותר לנסות, או גם במעשר כספים. ייתכן שמחלוקת זו תלויה במחלוקת שראינו לעיל בין הרדב"ז לספר הבתים מדוע מותר לנסות את הקב"ה:
א. השולחן ערוך (בית יוסף שם) סבר שיש דין מיוחד במעשר התבואה, ודווקא בו מותר לנסות, וכן פסקו השאילת יעב"ץ (א, ג) והשל"ה (פתחי תשובה שם). ייתכן שהם הבינו כדעת ספר הבתים, שהתירו לנסות את הקב"ה כדי להראות את השגחתו, ובלשון הפתחי תשובה: "בנתינת מעשר, עיין בשאילת יעב"ץ שהשיג על הרמ"א, שמדבריו משמע שגם במעשר כספים שנוהגים היום לתת, מותר לעשר בשביל להתעשר. ובאמת זה אינו, שלא נאמר זה על מעשר כספים, וכן כתב הגאון בעל השל"ה והוא דדוקא במעשר תבואה הוא דשרי (= שמותר) לנסות אבל לא במעשר כספים, וכן הסכים בספר משנת חכמים הלכות יסודי התורה".
ב. האור זרוע (צדקה א, יג) והטור (יו"ד רמז) חלקו ופסקו, שמותר לנסות את הקב"ה גם בנתינת כסף מעשרות לצדקה, כך כתב גם החפץ חיים (אהבת חסד ב, יח). בשיטתם הלך גם הרמ"א (יו"ד רמז), שהביא מחלוקת האם מותר לנסות את הקב"ה כאשר נותנים כסף לצדקה שלא במסגרת המעשרות, אבל כאשר נותנים מעשרות – וודאי שמתעשרים ומותר אף לבדוק שכך יקרה.
ייתכן שהם סוברים כביאור הרדב"ז שראינו לעיל. הרדב"ז כתב, שהסיבה שדווקא במעשרות הותר לנסות את הקב"ה היא, כדי שאנשים לא יחסכו בנתינת צדקה והעניים לא ייפגעו. אם כן, כשם שיש מטרה שהעניים יקבלו את המעשרות מהתבואה, כך יש מטרה שיקבלו את המעשרות מהצדקה ולכן גם בהם מותר לנסות.
(ואתחנן תשפ"ב)
