הרב יגאל גרוס
יש חשש שמא החתן ישתכר לפני החתונה, ואז קידושיו יהיה קידושי טעות, שהרי כדי לקדש צריך דעת גמורה
בפרשת השבוע מאריכה התורה בבניית המשכן: "כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ". במקומות רבים מובא, שמעשי המשכן והמקדש מהווים מעין נישואין בין הקב"ה לעם ישראל, כאשר הקב"ה משמש בתפקיד חתן ועם ישראל בתפקיד כלה. בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה האם יש לצום ביום החופה, ואם כן, מי צריך לצום.
צום ביום החופה
האם צריך לצום ביום החופה? אין בגמרא או במדרשים מקור לצום ביום החופה, ומשום כך רבים מיוצאי ספרד לא נהגו כלל להתענות, כפי שהביאו הכנסת הגדולה (תקנט) והרב עובדיה (יביע אומר אבן העזר ג, ט). למרות זאת, בעקבות המנהג נקטו מספר פוסקים (בעיקר אשכנזים) ובעקבותיהם גם הרמ"א (אבן העזר סא, א) שאכן יש להתענות ביום החופה, ונראה שני טעמים שנאמרו בכך:
טעם ראשון: המהר"י ברונא (סי' צג) כתב, שיש חשש שמא החתן ישתכר לפני החתונה, ואז קידושיו יהיה קידושי טעות, שהרי כדי לקדש צריך דעת גמורה, ויש חשש שהחתן לא יהיה צלול בשעת נתינת הטבעת. עוד הוסיף וכתב, שהגמרא בפרק שני במסכת קידושין (מא ע"א) כותבת, שהחתן צריך לראות את אשתו לפני שמקדשה – ואם יהיה שיכור לא יוכל לראותה כראוי, ובלשונו:
"נשאלתי אם חתן רשאי לאכול ביום חופתו והשבתי, כבר פשוט המנהג בכל ישראל דלא יאכל עד שיצא מחופתו, ושמעתי הטעם שלא ישתכר, או שלא יאמרו שנשתכר בשעת קדושין וקדושי טעות הוו או כמה מיני חששות וערמומיות דרגילין בשעת חופתן וכדי שיראה את מי מקדש הוא דמצוה לראותה טרם קדושין כדאיתא בפרק ב' דקדושין (מא ע"א)".
טעם שני: הסבר נוסף לצום כתב המהר"י מינץ (סי' קט), שביום זה נמחלים עוונותיהם של החתן והכלה, משום כך עליהם להתענות כפי שמתענים בצום יום כיפור. המקור לפירוש זה מופיע בדברי הירושלמי (ביכורים ג, ג) הכותב, שלא נקרא שמה של אשת ישמעאל 'מחלת', אלא שהתורה קראה לה כך כדי לרמוז שביום חתונת ישמעאל נמחלו לו כל עוונותיו.
נפקא מינות
ייתכן שיש שתי נפקא מינות למחלוקת בטעם הצום:
א. נפקא מינה ראשונה, כשאדם מקדש על ידי שליח. שכן, אם טעם החשש הוא שיכרות החתן ופגיעה ביכולת לקדש כראוי, כאשר הוא מקדש על ידי שליח (שאפשר לשלוח מספר ימים קודם מעשה הקידושין) – מותר לחתן לאכול ביום חתונתו, ורק לשליח יהיה אסור. לעומת זאת, אם הטעם הוא מחילת העוונות- נראה שגם בקידושין על ידי שליח על החתן להתענות.
ב. נפקא מינה שניה אפשרית בין הטעמים תהיה, עד מתי יש לצום במקרה בו החופה מתקיימת לפני השקיעה. לפי המהר"י ברונא שהחשש הוא שמא החתן ישתכר ולא יקדש כראוי, מיד לאחר החופה מותר לו לאכול, שהרי הקידושין התבצעו כראוי. לעומת זאת, לפי טעם המהר"י מינץ שהעוונות נמחלים, ייתכן שיש להשלים את התענית עד צאת הכוכבים ככל תענית.
למעשה, בעניין זה, כפי שכתבו פוסקים רבים ביניהם האשל אברהם (בוטשאש, סי' תקעג), אפשר להקל ולהפסיק את הצום כבר לאחר החופה, כיוון שכפי שראינו, ייסודו של הצום במנהג, ועל אף שגם על מנהגים (בחלק מהמקרים) יש להקפיד – צום זה קל מצום שייסודו בגמרא.
דין הכלה
כאמור, לחלק מהדעות החתן צריך להתענות. האם הוא הדין גם לכלה? לכאורה, לפי הטעמים שצויינו תהיה חובה גם עליה לצום, שהרי גם היא צריכה להיות בעלת דעה ולא להתקדש בהיותה שיכורה, ובפשטות מדובר גם ביום מחילת העוונות שלה, וכן פסקו להלכה המהר"י מינץ (סי' קט), והרמ"א (שם) וכן התשב"ץ שהביא ראייה לכך מהמדרש.
לעומת זאת, הבן איש חי (פרשת שופטים שנה א', אות יג) כתב שבמקומו לא נהגו הנשים להתענות, וכן כתב השדי חמד (מערכת חתן וכלה אות ד'). ייתכן שטעם הדבר הוא, שנשים נוהגות פחות להשתכר, ולכן לא היה צריך לנהוג צום כדי למנוע מצב שכרות במהלך החופה. כמו כן נשים בדרך כלל חוטאות פחות מגברים (ולכן בתפילת רפואה מזכירים את שם האם), ולכן הן לא צריכות לצום למחילה.
(תרומה תשפ"ג)
