סיפור איתור אישה ליצחק נפתח בדיאלוג בין אברהם לעבדו המקבל עליו את משימת השידוך בשבועה. במדרש, ובפרשנים בעקבותיו, מובא שהעבד הוא אליעזר, אך לאורך הפרשה שמו אינו נזכר. בפתח הפרשה הוא מתוודע אלינו בתאריו: "עבדו זקן ביתו, המושל בכל אשר לו". ובהמשך סתם "וישם העבד", "ויקח העבד", ועוד. במדרש רבה התייחסו לפסוק העוסק בהצגת העבד "עבדו זקן ביתו המושל וכו'" כרשימת מעלותיו של העבד כשהיא נפרסת לפנינו במילות קוד. "זקן ביתו- שהיה זיו איקונין שלו דומה לו… המושל- שהיה שליט ביצרו כמותו…" (פרשה נט, ח).
על פי המדרש העבד הזה לא נבחר לחינם אלא משום שאברהם מכירו מזה שנים והוא סומך עליו בעיקר מפני שהעבד אימץ את אורחות חייו של אברהם עד שהפך לבן דמותו ממש. הוא מכיר לעומק את אורחות חייו והפנים את הערכים שהשכין אברהם בביתו. כולל מידת הגבורה והשליטה ביצר.
בהתאם, מגלים חז"ל שאותו עבד פיתח ציפיות- הוא קיווה שבתו תינשא ליצחק. לטענה של חז"ל יש עוגן בכתובים. שהרי אליעזר שואל את אברהם "אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי". השאלה הזו נשמעת קצת מפתיעה שהרי כפי שהעירו המפרשים, שמו של אברהם יצא בעולם כאדם מכובד וגדול ובוודאי כל אחת היתה רוצה להתחתן עם בנו של אברהם. מכאן הסיקו במדרש "אמר אולי לא תאבה– ואתן לו את בתי" (בראשית רבה, נט, ט). על כך מוסיף הגר"א ומבאר שהלשון של "אולי" משמעה ייחול ולא חשש. בשימוש במילה זו גילה אליעזר את מחשבות ליבו. דא עקא, המדרש מייחס לאליעזר כוונות רעות: "בידו מאזני מרמה – שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה, לעשוק אוהב, לעשוק אהובו של עולם זה יצחק". אותו מדרש מייחס גם לאברהם תשובה קשה והחלטית: "אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך". ניסוח זה שופך אור על הסיבה להעדר שמו של העבד. הכינוי "עבד" שמור בתורה לכנען שהוא עבד עבדים והוא גם ארור שנתקלל על ידי נח. ומכאן, שכשאברהם מבקש מאליעזר שלא לקחת אישה מבנות כנען הוא למעשה אומר לו שאפשרות החיתון הזו אינה עומדת על הפרק בשום פנים ואופן.
כיוון קריאה זה אפשרי, אך עומד בסתירה מסוימת להנחה שמדובר בעבד המסור והצדיק של אברהם כפי שתואר במדרש וכן, מתמיה שאברהם, שהבין את כוונת אליעזר, בכל זאת נתן בו אמון שימצא לבנו כלה ראויה ומתאימה.
עוגן לפרשנות אחרת נמצא בסיפור העבד להוריה של רבקה. שם הוא מזכיר שאמר לאברהם "אולי לא תלך האישה אחרי" (כד, לט). מדוע שיחזור אליעזר ויספר למשפחת הכלה המיועדת את חרפתו? על כן אומר הכלי יקר שכוונת אליעזר היתה שלא לתת להם פתחון פה לבקש מוהר גדול על רקע ההיצע המוגבל שעומד על הפרק, אך מעולם לא העז לחשוב על בתו ככלה ראויה. ולפי זה אברהם בחר באליעזר משום שיש יתרון בכך שיש לו בת פוטנציאלית. כפי שמעיר השם-משמואל, שלפעמים אדם שמקבל על עצמו משימה הוא עושה השתדלות לקיימה. אבל לרוב, מקבל המשימה אינו יודע את מידת כוחותיו. כריכת המשימה במחויבות עמוקה ועצומה יותר תגרום לאדם לקיים את המשימה בכל כוחותיו האפשריים, גם הנסתרים. אליעזר מקבל תמריץ לגבור על רצונותיו ומאווייו וכך מובטח שיגייס את הכוחות העילאיים החבויים שלו. וכאן, מתברר שהצגת אליעזר בפתח הפרשה כבן דמותו של אברהם, מתחייבת. שכן, מידת הגבורה שסיגל לעצמו אליעזר מתבטאת בפרשה. וכך מצופה מכל אדם שנוהג בשליחות להתעלות מכל שיקולים אישיים ומשפחתיים ולהתאזר בגבורה למען אינטרס הגבוה ממנו. (חי שרה תשפ)