הלכות נשים: הנשים הלמדניות דורשות להיבחן – כמו הגברים

הרבנות הראשית מסרבת לאפשר לנשים למדניות ונשות הלכה להיבחן בבחינות ההסמכה לרבנות, גם שלא על מנת לשמש כרבניות או דיינות. וכך, שנים של לימודי הלכה ותורה עם ידע רב ומעמיק אינן מוכרות כשוות ערך לתואר ראשון ו/או שני ולצרכי תוספות שכר – כמו אצל הגברים, ובכלל – נטולות כל אסמכתא או תעודה. אז הן פנו לבג"ץ

בעת שהרבנית עידית ברטוב לקחה חלק פעיל במטה המאבק נגד הגירוש מגוש קטיף אי שם בשנת 2005, עלתה בה תובנה: "שמתי לב שהרבה מהאירועים בציבור שלנו וסביב המאבק בגירוש התנהלו על ידי רבנים ואישי ציבור גברים ורק הם היו בעמדות משפיעות. אפילו מי שמלמד מתמטיקה בכיתה ז' נהיה רב וקיבל את הבמה להשפיע בחתימה על עצומות וכדומה. הרגשתי את הגיחוך שבזה, שזה לא לעניין שכל אחד שיש לו תפקיד חינוכי מכל סוג שהוא בכל מסגרת נידחת כביכול אמור להוביל את הציבור ונהיה פתאום רב שיש לו כוח השפעה מאוד גדול".

בעוד שהיא פעלה במטה בעיקר בתחום הלוגיסטי בצורה משמעותית ואינטנסיבית, בניגוד לאלו שנמצאו בעמדות השפעה והנהגה, היא נותרה בתחום זה בלבד, וזה חרה לה.

הרגע הזה הוא שהוביל אותה להעמיק בלימודי התורה וההלכה ולהפוך לפוסקת הלכה.

לאחר 5 שנות לימוד אינטנסיביות, הרבנית ברטוב רצתה למצות את שנות הלימוד במבחנים סופיים שיבחנו את הידע שעליו עמלה, אך נתקלה במחסום. היא מתארת: "התחלתי את הלימודים וישר קפצנו למים העמוקים- למדנו איסור והיתר (הלכות בשר וחלב) והרבה מהחומר היה בארמית, הכל בכתב רש"י. למדנו כמויות עצומות של חומר ומושגים מאוד מורכבים. אף אחת מאיתנו לא באה מהרקע הזה, אבל לאט לאט צלחנו את זה והצלחנו להיכנס לשפה, למושגים, לצורת החשיבה. בלימוד הזה לומדים עקרונות וקווי יסוד כדי שיהיו לי כלים לפסוק אחר כך מקרים אחרים. לדעת הלכה ולפסוק הלכה זו צורת חשיבה- מלמדים אותנו איך לחשוב.

"בסוף חמש שנות הלימוד, היה טקס קטן וצנוע, פחדו לדבר על זה. גם היום, בגלל שנשים לא יכולות להיבחן במבחנים הרשמיים, אין כמעט אופק לנשים שבוחרות את המסלול הזה".

כמו הרבנית ברטוב גם אביטל אנגלברג, רבנית במדרשת "עין הנציב", מצויה בדרך ללא מוצא. היא לומדת הלכה כבר 15 שנים. מאז שהיא התחילה את הקריירה בלימוד היא חולמת לגשת למבחני הרבנות, לממש את הידע שלה ולקבל הכרה על הידע ההלכתי הרב שצברה במשך שנים, אך דלתות מבחני הרבנות חסומות בפניה ולפיכך היא נותרת בלי תעודה שנותנת אישור לכך ומבלי שתוכל להשתמש בידע.

הרבנית אנגלברג מספרת בכאב: "היום יש יותר ויותר נשים שבוחרות להשקיע את שנות הקריירה שלהן בלימוד תורה והלכה. למדנו 5 שנים ואנחנו פשוט רוצות שיהיה יישור קו כלפי העולם- שיוכיח את זה שאנחנו יודעות. כמו עורכת דין שיש לה מסמך וחתימה על כך שיש לה את הידע ושהיא יכולה לעבוד כעורכת דין ולממש את הידע שלה באופן חוקי ומסודר, כמו פסיכולוגית, או יישור קו כמו שיש בכל תחום אחר בארץ שמראה שהגעת לרף המינימלי של מומחיות בדבר, אז ככה גם פה.

"אנחנו עוסקות בהלכה, מלמדות ופוסקות – אבל אין את התעודה שאומרת שעברנו את המבחן והגענו לרף הידע והמומחיות שצריך להגיע אליו".

מי שלמד משהו – בכל תחום, חשוב לו שתהיה הוכחה כלפי העולם שהוא יודע את התחום ושהוא עבר את כל מה שהיה צריך כדי לקבל את ההכרה בזה

בכירה בהלכה זה לא מקובל

כמו הרבנית ברטוב והרבנית אנגלברג ישנן עוד מאות נשים הלומדות את החומר למבחני הרבנות ומעוניינות להבחן בתום הלימודים האינטנסיביים על הידע הנלמד אך נתקלות בתקרת זכוכית שלא מאפשרת להן להיבחן ולקבל את האישור על הידע שרכשו.

"הפתרון מאוד פשוט", אומרת אנגלברג. "זה דורש להדפיס עוד כ-20 עותקים לכל מבחן ולהכשיר כיתה ייעודית לנשים בהיכל שלמה, שם מתקיימות הבחינות". זהו.

"ברור לכולם שאין פה בעיה הלכתית, מדובר במחסום חברתי- תרבותי", הן מסכימות.

"לדעתי, ההתנגדות מתחילה מהעם. הרבנות רק מייצגת את ההתנגדות הזו. רוב האנשים הנורמטיביים במגזר הציוני-דתי רגילים למשהו מסוים ולא רוצים לפרוץ גדר, זה עוד תחום שאומרים בו 'עד כאן', לזה אנחנו לא מוכנים להיפתח. הרי זה לא איסור הלכתי- גם לפי ההלכה לאישה מותר להנהיג, ואישה יכולה לעמוד בראש ואין ספק שאישה יכולה להיות רופאה או לעמוד בתפקיד בכיר אחר, אבל בכירה בהלכה – זה נחשב לא מקובל", אומרת ברטוב.

כיום ישנה עתירה בבג"ץ בהובלת ארגון "עתים" הדורשת לחייב את הרבנות הראשית לישראל כגוף ממלכתי לאפשר בחינות רבנות גם לנשים.

עו"ד אלה סקעת, מנהלת המחלקה המשפטית בארגון עתים, מסבירה על הובלת העתירה לבג"ץ: "יזמנו את העתירה כי הבנו שיש צורך אמתי בשטח ויש התעוררות מאוד גדולה של תלמידות חכמים שממש מקדישות את החיים שלהן ללימוד תורה; במשך כל חייהן הבוגרים הן לומדות תורה בצורה יסודית ומעמיקה, הן מורות הלכה ועוסקות בזה ביום יום. אבל – הן לא יכולות לקבל תעודה שחותמת על כך שיש להן את הידע ושהן נבחנו על החומר ההלכתי. הנשים הללו לא יכולות לקבל שום הכרה ציבורית שמעידה על ההשכלה התורנית שלהן, וזאת בניגוד לכל בחור בן 18, למשל, שבוחר להיבחן בבחינות ובמידה ועבר הוא כן מקבל הכרה על הידע שלו".

עו"ד סקעת מוסיפה ומסבירה על ההשלכות והמשמעויות של החוסר בתעודה: "החוסר בתעודה מהרבנות משפיע גם על ההכרה הציבורית שהן מקבלות, שברור שהיא הכרה פחותה משמעותית, מכיוון שאין חותמת על הידע שלהן. ובכל מקרה, בעתירה שלנו אין שום מניעה הלכתית, אנחנו מדברות רק על לעבור את הבחינות ולא על לקבל הסמכה. אלו שני נושאים שונים- ההסמכה לרבנות וגישה לבחינות. אנחנו רק מבקשות שתהיה האפשרות לנשים להבחן בבחינות", היא מקווה.

גם אנגלברג חווה את השלכות של החוסר בתעודה: "אנשים שלא מכירים את הידע שלי או של לומדת אחרת, רוצים לדעת שהם יכולים לסמוך על אותה לומדת, על האמירות ההלכתיות שלה, ואם הייתה לה תעודה מהרבנות זה היה מהווה אישור שהיא נבחנה ושיש לה את הידע הזה. מי שלמד משהו – בכל תחום, חשוב לו שתהיה הוכחה כלפי העולם שהוא יודע את התחום ושהוא עבר את כל מה שהיה צריך כדי לקבל את ההכרה", היא סבורה.

ההתנגדות מתחילה מהעם והרבנות רק מייצגת את ההתנגדות הזו. רוב האנשים במגזר הציוני-דתי רגילים למשהו מסוים. זה לא איסור הלכתי, אבל בכירה בהלכה זה נחשב לא מקובל

השלכות כלכליות

בנוסף לרצון הבסיסי והפשוט כל כך, של רצון בהכרה ובהוכחה כלפי העולם, קיימת עוד השלכה משמעותית ביותר להתנהלות הנוכחית של הרבנות: העניין הכלכלי- תעסוקתי.

כיום, מי שעבר את כל המבחנים של השלב הראשון דרך הרבנות, מקבל תואר הנקרא "יורה ויורה" השווה לתואר ראשון. מי שממשיך ללימודים מתקדמים יותר ועובר את כל המבחנים מקבל תואר הנקרא "ידין ידין", השווה לתואר שני. כך, שכשרוצים להתקבל לעבודה כלשהי או לגשת למכרז- הגברים שעברו את המבחנים נחשבים אקדמאיים ואילו לנשים אין אפשרות לקבל את התארים הללו במסגרת לימודי ההלכה באופן שווה.

עו"ד סקעת מסבירה על העמקת הפערים שאפליה זו גורמת: "לאישורים האלה (מהרבנות, א.כ) יש הרבה משמעות, גם ציבורית וגם כלכלית. מי שמחזיק באישורים האלה יכול לקבל כל מיני סוגים של הטבות כלכליות שנמנעות מנשים. לדוגמא: במקרה של מורה גבר ומורה אישה שמלמדים במשרד החינוך ושניהם בקיאים באותו ידע הלכתי- כגון, הלכות שבת – גבר יכול להיבחן על מסכת שבת ברבנות ולקבל אישור שעבר את הבחינה, ואז להגיש את האישור למשרד החינוך ולקבל העלאת שכר. ואילו, לאותה מורה אין את האפשרות הזאת. זו אפליה שיש לה את ההשלכות הכי בסיסיות על החיים שלנו, אפליה שמעמיקה את הפערים".

ואכן, אנגלברג בעצמה הייתה מורה במשרד החינוך ושכרה נפגע בעקבות אי ההכרה בלימודיה, משום שהיא אישה: "לימדתי בבית ספר, והמשכורת נקבעת לפי התארים וההכשרה שיש לך", היא מסבירה, "ולמרות שלמדתי ואפילו נבחנתי במסגרת פרטית על החומר ההלכתי שנבחנים עליו במבחנים ברבנות, זה לא עזר לי. חוץ מהידע שאני יודעת שיש לי, זה לא מקדם אותי מבחינה תעסוקתית".

ביקשנו לקבל את תגובת הרב הראשי לישראל על סוגיה זו: "הרבנות הראשית לישראל אינה אקדמיה ואיננה גוף המקנה ידע הלכתי, אלא גוף מסמיך שתפקידו לבחון ולהכשיר רבנים ודיינים.
מבחני הרבנות והדיינות אינם לשם תואר אלא בוחנים כשירות לתפקיד. לנוכח התפיסה ההלכתית של מועצת הרבנות הראשית לישראל לפיה אישה לא יכולה לכהן בתפקידי רבנות ודיינות, הרבנות מתנגדת לפתוח את מערך הבחינות לנשים", מסרו.

 

אני חושבת גם על תלמידות החכמים של עוד 5-10 שנים, אני רוצה לבסס את העולם ההלכתי הנשי, שנשים תדענה שיש להן אופק בעולם התורה, ושהן יוכלו להשקיע את זמנן ואת שנות הקריירה שלהן בעולם התורה

פתרונות מחוץ לרבנות

כיום, בעקבות העתירה של 'עתים' והמשפט שעוד בעיצומו, כתגובה על העתירה מדינת ישראל התחילה לתכנן מערך חלופי לבחינות דרך משרד הדתות, כך שתינתן אפשרות לנשים להבחן באופן ממלכתי אך לא דרך הרבנות הראשית.

עו"ד סקעת מסבירה על הפתרון האפשרי שהמדינה הציעה: "כרגע מה שהמדינה מנסה לקדם זה מערך בחינות אלטרנטיביות שכביכול יהיה פתוח לשני המינים, אבל כמובן שרק נשים ייגשו אליו, כי אין לו משמעות והכרה כמו לבחינות שדרך הרבנות, אז ברור שגבר שלמד את כל החומר יבחר לגשת לבחינות דרך הרבנות ולא דרך המערך האלטרנטיבי.

"המערך הזה רחוק מלתת את המענה של הבעיות שאנחנו מדברות עליהן", ממשיכה עו"ד סקעת. "כרגע למבחנים הללו לא יהיו שום נפקות מעשית, ויצטרך להיות אחר כך עוד מאבק שלם כדי שיכירו במבחנים האלו באותה רמה שמכירים במבחנים של הרבנות; נצטרך לבקש מכל משרד ממשלתי שייתן תוקף בנפרד לתעודות האלה, שכרגע אין להן שום תוקף. אם נמשיך עם דוגמת המורה: אותה מורה שתיגש לבחינה הזו לא תקבל העלאת שכר ממשרד החינוך כי משרד החינוך כרגע לא מכיר בתעודה הזאת, אז מה עשינו בזה?".

בנוסף, היא מסבירה שהמתווה הזה כרגע תלוי במשרד הדתות, וברגע שיהיו בחירות יכול להיות שהשר הבא של משרד הדתות לא ירצה להשתמש בו, והפתרון שסוף סוף הוצע כבר לא יהיה רלוונטי, והן ישובו לנקודת ההתחלה: "זו סיבה נוספת לכך שזה לא פתרון קבע בעיניי. אני חושבת גם על תלמידות החכמים של עוד חמש או עשר שנים, אני רוצה לבסס את העולם ההלכתי הנשי, אני רוצה שנשים תדענה שיש להן אופק בעולם התורה, שנשים יוכלו להשקיע את זמנן ואת שנות הקריירה שלהן בעולם התורה".

אנגלברג מצטרפת לקבול על הארעיות שבמתווה: "אנחנו לא רוצות להוביל דרך חד פעמית, הצלחה בשבילנו תהיה שכל הנשים אחרינו יידעו שהן מקבלות איזו שהיא תעודה ושיכול להיות להן עתיד בעולם התורה".

רק לא להתעמת

נדמה שההצעה של מדינת ישראל מתאמצת שלא להתעמת בשום פנים ואופן עם הרבנות הראשית, אפילו במחיר של הקמת גוף נוסף, שכאמור, בפועל ייבחנו בו נשים בלבד, ועוד לא דיברנו על העלויות.

להלן ציטוט מתוך דבריה של השופטת ברון מתוך פרוטוקול המשפט: "מדובר במערך הבחינות הממלכתי והרשמי של מדינת ישראל למתן הכרה בידע התורני ופסיקת הלכה כאן. איני מבינה מדוע לחפש פתרונות מחוץ לרבנות? למה לשלוח את הנשים מחוץ לחצר האחורית? … הציפייה הראשונית כי החיפוש אחר פתרון ייעשה בתוך הבית".

עו"ד סקעת: "תלמידות חכמים אינן פחותות ברמתן מתלמידי חכמים. ידע צריך להיבחן באמות מידה שוות. אני לא רואה הצדקה לקיום שני גופים נפרדים שנותנים את אותו השירות אבל ההכרה בהם שונה. למה שמשלם המיסים ישלם מכיסו על שני מערכים נפרדים שנותנים את אותו שירות בדיוק, רק כדי שנשים לא ייבחנו דרך הרבנות? מלבד הבעיות המהותיות במתווה מדובר בבזבוז עצום של כספים ציבוריים".

גם אנגלברג לא מסופקת מהפתרון שהמדינה מציעה: "חלק מהבעיה של המבחנים החלופיים היא שרק כדי שזה לא יהיה תחת ה'טייטל' של הרבנות הראשית, יפתחו מערך חדש שלם שיצרוך המון משאבים; זה אומר שצריך לדאוג שהבוחנים והשאלות יהיו באותה רמה, וצריך לבנות מבחנים מחדש ולפרפר בין כל משרדי הממשלה כדי שיכירו במבחנים הללו. אלו המון תהליכים ארוכים ומסובכים והמון כסף מקופת המדינה שפשוט נשפך סתם כשהחלופה היא פשוטה כל כך. המדינה רוצה לשלם כל כך הרבה כשהאפשרות השנייה היא בסך הכל לשכפל את המבחנים ולהכשיר כיתה ייעודית לנשים".

לברטוב נמאס: "כואב לי לגייס את הכוחות נגד הרבנות, אני לא רואה בבג"ץ שותף שלי, ועוד שותף נגד הרבנות. אבל, בנושא הזה כלו כל הקיצים, אין ברירה – אז זה ייעשה בכוח, באילוץ. עם כל הצער שבדבר. אני לא אוהבת את הדרך הזאת ואת המרד נגד הרבנות אבל אני מסכימה עם המטרה ומשוכנעת בחשיבות שלה, אז כנראה שאין ברירה".

עבור כל הנשים

אנגלברג, ברטוב ועו"ד סקעת רואות במאבק הנוכחי אבן דרך היסטורית שתשפיע על עתיד העולם היהודי.

"בכל הדורות היו נשים דוסיות אורתודוכסיות שפסקו ולמדו. אני בטוחה שלאט לאט זה יעבור ויחלחל", ברטוב מקווה.

"יש הרבה מאבקים שבעבר היו נראים כמו הר לפני שצלחו אותם, מאבקים של משגיחות כשרות, טוענות רבניות, כל הישג כזה היה כרוך במאבק משפטי ארוך ומייגע שהיה נראה בלתי עביר. וכיום, לא רק שהמאבקים הצליחו, אלא שזה ממש חלק מהחיים ונהיה כמעט מובן מאליו שאת התפקידים הללו מאיישות נשים", מצטרפת עו"ד סקעת.

אנגלברג: "התקווה שלי היא שהאקט הזה לא יהיה אקט שנושא דגל פמיניסטי אלא אקט ברור מאליו שכל אישה שרוצה להעמיק בהלכה – יכולה לעשות את זה. איזה כיף שיש עוד נשות תורה והלכה שיודעות לדבר את השפה הזו. כמו כל גבר שמצטרף לעולם הזה, אנחנו מוסיפים יחד עוד תורה לעולם. בסך הכל הדרישה שלנו היא להגדיל תורה ולהאדיר אותה", היא מבטיחה.

(ניצבים תשפ"ב)