הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)
אידאלים שמנותקים מפרטים עלולים להתמוסס
יש המקפידים לקיים את המצוות החמורות והמשמעותיות אך מזלזלים במצוות הנראות קלות ולא חשובות. הפסוק הפותח את פרשתנו מבקר תפיסה זו: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹקיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד". ומפרש רש"י: 'אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון'. דהיינו, שקיום הברכות והשפע לעם ישראל מותנה בקיום המצוות שאדם דש בעקביו, דווקא. התורה הזהירה את האדם מפני הזלזול במצוות הקלות. פעולת הדישה מוגדרת כדריכה על התבואה, בפעולה זו אדם בורר את האוכל מהפסולת, כך גם בקיום מצוות אדם עלול לברור את המצוות החמורות ולהזניח את הקלות. ה"שפת אמת" (פרשת עקב שנת תרל"ד) מתייחס לאותו עיקרון שמובא ברש"י, אבל מסביר בצורה שונה:
"שיש מצות שתלויין בראש האדם ובלב ובשאר איברים… ויש נגד העקבים והן מצות קלות. כמו שהראש חשוב מן הרגל, ומכל מקום קיום האדם על רגליו שהם היסוד, שהאדם עומד עליהם, כמו כן מצות קלות להם הקדימה שכל היסוד עליהם".
לדבריו, העקב אינו נחשב לאחד מהאיברים החשובים בגוף האדם. תפקידו לשמש כבסיס לגוף שעומד על גביו. האיברים החשובים כדוגמת הראש והלב זקוקים ליציבות, שקיימת בזכותו של העקב. המסר הבוקע מדבריו הוא שלא ניתן לגשת למצוות המיוחדות והקשות, ללא הבסיס והתשתית של המצוות השגרתיות והיומיומיות, אותן אלו שנראות כפחות חשובות. הזלזול בעבירות הקלות יכול לצמוח גם מתוך אמת וכנות לב. שאיפתו של עובד ה' להתעלות ולשאוף לאידיאלים גדולים, עלולה להביאו לדחוק את המעשים והפרטים הקטנים.
התורה מזהירה אותנו מתפיסה מסוכנת שכזו. לא ניתן לחלק בין מצוות חמורות למצוות קלות, בין האידאל למעשה. אידאלים שמנותקים מאותם פרטים עלולים להתמוסס. הכל עשוי מקשה אחת צרופה ומלוכדת.
הרש"ר הירש בפרשתנו מדגיש את הצורך להימנע מהבחנה שבין מצוה למצוה: "אל נדון מדעתנו איזו מהן שכרה מרובה, כדי לקיים אותה בייחוד. שבילי התורה הם מעגלים ההולכים ומתרחבים, העוברים זה אל זה ומצטרפים זה לזה. אין עינו של אדם שולטת עד סוף כל התוצאות של קיום מצוה אחת. המצוות אחוזות זו בזו ומצוה הנראית קלה בעינינו מביאה לידי תוצאות נרחבות ביותר. משום כך נקיים את כל המצוות, בלא הבדל, באותה מידה של זהירות…".
עבודת השם מותנית בקבלת התורה כולה בשלמותה ללא הבחנה בין מצוה למצוה. כל חלקיה של התורה משלימים זה את זה ויש לקיימם כמקשה אחת. כמו כן, אין להסתפק בשמירת האידיאלים הגדולים אלא גם בקיום הפרטים הקטנים.
(עקב תשפ"ב)
