עדי ארד (זמרת, יוצרת וחזנית אורתודוכסית פורצת דרך, פובליציסטית של טורי דעה)אהבה לא נמדדת במילים.
לא חסרים רטוריקנים מופלאים שיכולים להרעיף עלייך מילות אהבה מכאן ועד מקסיקו, אבל לאחר חודשיים הם נעלמים.
ולא חסרים גם בחורים רגישים שיגידו לך שאת אהבת חייהם בעיניים מזוגגות אך גם יגידו זאת לעוד כמה אהובות תמימות.
אהבה נמדדת בפעולות, במעשים ויותר מכל – בתגובות הלא רצוניות שקורות לנו.
כשאנחנו אוהבים אנחנו מתנהגים ככה.
אנחנו נכאב כשלשני כואב, אנחנו נרצה להעניק לו ולגמליו מים ואוכל, נרצה בקרבתו וטובתו, נדאג לו, נטפל בו, נרגיש אותו. זה שכשהוא יבקש עוגיה את תביאי לו שתיים, וכשאת תעצבי הוא ינסה לשמח אותך כפליים.
"חכמת הגוף" זה מושג שאני נוטה להשתמש בו הרבה. לגוף יש תודעה עמוקה מאד והבנה שלעיתים המוח עוד לא מספיק לעכל.
אתם בטוח מכירים את התחושה הזאת שאתם נהיים חולים לקראת משהו חשוב, הבטן מסתובבת מהתרגשות, אתם נכשלים בלשונכם כשאתם בלחץ, מסמיקים, קופאים.
ויש את האלה שמתחילים להתעטש באופן לא רצוני כשהם במבוכה.
אלו הן תגובות לא רצוניות של הגוף שמופעלות על ידי רגש כלשהו.
כשרבקה מגיעה עם אליעזר לפגוש את השידוך שלה, היא רואה בחור נאה ומרשים מגיע מולה והיא שואלת את אליעזר – מי הבחור? הוא עונה לה שזה יצחק.
התגובה המיידית שלה הייתה ליפול מהגמל עליו רכבה.
יש הקוראים לזה התאהבות ממבט ראשון.
אותו אקט הביע באופן הכי ברור את מה שהיא הרגישה.
אמא שלי תמיד היתה מספרת לנו איך כשהיא יצאה לפגישה הראשונה עם מי שעתיד היה להיקרא אבא שלי, הוא אסף אותה מביתה, הם נכנסו לרכב, והוא מרוב התרגשות עלה פעמיים על המדרכה ככה שהרכב כמעט והתהפך.
"ידעתי אז שהוא התאהב בי", כך הייתה אומרת בחיוך. והיא צדקה.
כי פעולות הן כמו מכונת אמת משוכללת, המעשים מסמנים לנו את האמת יותר מכל מילה.
כשהמעשה יוצא ממסגרת המעשים השגרתיים, כשקורה משהו מעבר, אז יודעים שיש פה מעורבות רגשית גדולה.
לא סתם האודישן שקבע אליעזר לבנות היה מבוסס על פעולות.
הבחורה שתעניק לו מים ואף לגמליו, זאת הבחורה.
כי בחורה שכמו שאומרים "מגדילה בשקל תשעים", מעניקה אקסטרה, מעבר למתבקש, זאת בחורה שיש לה לב עצום עם כמויות אהבה, בחורה רגישה עם נתינה.
בפרשה השבוע מתבטאת באופן יוצא מן הכלל הקורלציה החזקה בין הפעולות לרגשות.
לדעתי, הקשר בין רבקה ליצחק הוא אחד מהקשרים היותר רומנטיים בתנ"ך.
ומה שיפה לראות הוא, שלמרות שאנו יודעים שרבקה הייתה שקולה וחכמה מאוד, אפילו מתוחכמת למדי (ראו סיפור יעקב ועשיו), כאן בפרשה בתחילת דרכה כנערה היא מצטיירת כרגשנית ואימפולסיבית – היא עוזבת מיד את בית הוריה, מוכנה לקחת סיכון וכאמור נופלת כשהיא רואה את יצחק.
היא עושה פעולות, לא מדברת הרבה, אבל עושה, וכל מעשיה מביעים נכונות והתלהבות אמיתית.
אז אם אתם רוצים לדעת את האמת בחיים, תסתכלו על פעולות ומעשים ואל תקשיבו להבטחות ולסתם מילים.
(חיי שרה תשפ)
