פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
בניגוד לפרשנויות שרואות את חווה באור שלילי, בהן עסקנו בטורים הקודמים, חשוב לציין שיש גם קולות אחרים הרואים את דמותה של חוה באור חיובי יותר ולכך יש השלכות על מעמד האישה בכלל, מאחר וחוה, כפי שמציין הרב עדין שטיינזלץ: "אינה רק האישה הנזכרת ראשונה במקרא […] היא בעצם ארכיטיפוס אם ותבנית של כל אישה בכלל" (הרב עדין שטיינזלץ, נשים במקרא. רעננה: הוצאה לאור של משרד הביטחון, 1983, עמ' 9). גם חטא עץ הדעת, הוא פחות קודר מכפי שהוא פורש בעבר:
"אדם היה מצווה במישרין מפי הקב"ה, ואילו חוה היתה מצווה מפיו של אדם, ומכאן מסקנה מרחיקת לכת, שאין אפשרות לשמור על איסור או על מצווה אלא על-ידי בניית יחס אישי ישיר. […] כאשר המקרא עוסק ב"בריאת" עם ישראל במעמד הר סיני, אשר מהותו היא הפיכת התהליך של היציאה מגן עדן, אכן מביא הוא את הציוויים של התורה בצורה אחרת: כל בית ישראל, נשים וגברים יחד, עומדים ומקבלים כולם כאחד את התורה" (שם, עמ' 12).
בגיליון הקודם ראינו שיש מהפרשנים שראו את חטאה של חוה ביחסה למיניות. אחרים- בסקרנותה המוגזמת. וכאן בדיוק טוען הרב שטיינזלץ כי התכונות הללו של האישה אף שהובילו לחטא, כשלעצמן יש בהן מהחיוב. הסקרנות המוגזמת יכולה להזיק, אבל כשלעצמה היא טובה. גם המיניות האנושית שבגילויה הקיצוני יכולה להיות הרסנית, יש בבסיסה חופש ביחס למיניות החיות שהיא רק למטרות שימושיות ותועלתיות (שם, עמ' 13).
הרש"ר הירש בפירושו לבראשית (ג, טז) רואה את התלות של האישה באיש לא כציווי, אלא כמציאות לא ראויה לעומת המצב השוויוני שהיה ביניהם לכתחילה:
"משנשתנה היחס בין אדם לאדמה, והאיש יאכל לחם רק בזיעת אפיו – כבר נעשתה האשה תלויה בבעלה, שהוא המפרנס העיקרי. כך נתערער השויון המקורי – בין איש לבין אשה. וכך הדברים מתגלגלים דרך כלל. ורק התורה תביא גאולה ותפרוס סוכת שלום. איש ואשה ישובו לכהונתם ויעבדו את ה' כשוים; והאשה תשוב להיות 'עטרת בעלה', 'רחוק מפנינים מכרה'" (משלי יב, ד; לא, י).
כיוון אחר לגמרי רואה את אי הציות של אדם וחוה לא כחטא, אלא כמרד המבטא עצמאות. וכפי שאומר הפסיכולוג אריך פרום:
"הנוסח המקראי כלל אינו מזכיר את המלא "חטא"; האדם קורא-תגר כנגד שלטונו העליון של הא-ל […]האדם נאלץ להיכנע לכוחו העליון של הא-ל, אך אינו מביע צער או חרטה. משגורש מגן-עדן פותח האדם בחיים עצמאים; מעשה המרי הראשון שלו הוא ראשית ההיסטוריה האנושית משום שהוא ראשית החופש האנושי" (אריך פרום, והייתם כא-לוהים, ירושלים: הוצאת א. רובינשטיין, 1975, עמ' 21-20).
ליאון שלף מדגיש את יכולת הבחירה לדעת טוב ורע כדבר שהא-ל רוצה כפי שהוא אמר לשלמה שטוב ביקש "לדעת להבין בין טוב לרע" (מלכים, א, ג) והרי כאן האכילה מעץ הדעת אפשרה ידע של טוב ורע וחוה היא שהובילה לכך ולכן: "מן הברכה שזכה לה שלמה ניתן להקיש על החיוב במעשה של חוה. שניהם ביקשו את היכולת להתמודד עם בעיות של טוב ורע, שלמה כמנהיג בשיא כוחו, וחוה בשחר האנושות. מעשה גדול, אם כן, התרחש בסיפור גן עדן" (ליאון שלף, עשבים שוטים בגן עדן-על תנ"ך ועל פוליטיקה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002, עמ' 172).
הרב אילעאי עופרן לוקח את נושא הבחירה של חוה לתיאור של התבגרות ממצב של ילדותיות. אדם וחוה בגן עדן היו בעצם כמו ילדים פסיביים שלא מודעים למיניותם ולצורך בקבלת אחריות. ולכן: "האכילה מעץ הדעת היא למעשה רגע התבגרות דרמטי בחייהם של אדם וחווה, הרגע שבו הם הופכים מסבילים לפעילים, ממובלים למובילים" (אילעאי עופרן, תורה של הנפש- מסיפורי המקרא אל נבכי הנפש, תל-אביב: ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2018, עמ'21). לפיכך העונש הוא באותה עת גם ייעוד (שם, עמ' 23). בעצם: "סיפור גן עדן אפוא איננו סיפורו של אדם מסוים, אלא סיפורו של כל אדם באשר הוא […] סיפור גן עדן מבהיר כי התורה פונה לאדם הבוגר. מושא ציווייה הוא אדם בשל, זה שמסוגל לשאת בנטל המצווה, שהבחירה החופשית היא לחם חוקו, ורק מתוכה תיתכן קבלת עול מלכות שמים (שם, עמ' 27-26).
(האזינו תשפ"ג)
