גם מי שלא מקבל מצוות מקבל שכר

גם אם לא נקיים מצוות אבל נימנע מאיסורים כל חיינו, עדיין נקבל שכר עצום

פרשת ראה רוויה במצוות. אחת מהן נאמרת בתוספת חיזוק "רק חזק לבלתי אכול הדם" (יב, כג). החיזוק לאיסור אכילת הדם נראה לא במקומו, מי ירצה לאכול דם? בוודאי אין מדובר בדבר שהנפש מתאווה לו, ומבין מצוות רבות זו אחת המצוות שפחות זקוקה לתמיכה ועידוד.

ר' יהודה (במדרש ההלכה) ובעקבותיו הרמב"ם והרמב"ן ביארו את המצווה ואת לשון הציווי בהקשר היסטורי. ואלו דברי ר' יהודה "מגיד שישראל שטופים בדם קודם מתן תורה". והרמב"ן מוסיף: "מפני העניין אשר ממנו דבקו בדם מצרים כי היו זובחים את זבחיהם לשעירים.. והיתה העבודה ההיא באכילה מן הדם. כי היו מקבצים הדם לשדים… כאילו הם קרואים לשדים לאכול על שולחן השדים ההם ומתחברים עמהם..". אמנם, הרמב"ן עצמו מסייג ומוסיף שזה לא עיקר טעם האיסור, שהרי טעם האיסור נאמר מפורשות "כי הדם הוא הנפש". בכך עוקר הרמב"ן את האיסור מהקשרו ההיסטורי ומעניק לו בסיס נצחי.

חכמים אחרים לא ראו בחיזוק הזה את ההקשר ההיסטורי והשאירו את התמיהה על כנה ולמדו ממנה לעניינים אחרים. וכך רבי אומר "ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות" (משנה מכות, ג, טו). החיזוק לדברי רבי הוצמד דווקא לאיסור שקל להימנע ממנו ושהיינו נמנעים ממנו גם לולי התורה ציוותה כדי ללמד אותנו שכר "בטלה".

גם אם לא נקיים מצוות אבל נימנע מאיסורים כל חיינו, עדיין נקבל שכר עצום. שהרי באיסור קל כזה בחרה התורה להדגיש דווקא את נקודת המאמץ, ומשמע שהמאמץ להימנע הוא העיקר, והמאמץ להימנע מעבירות חמורות הוא ודאי רב.

ר' שמעון ממצע בין שתי הדעות הללו. והוא אומר: "כל מצוה שקבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עושים אותה בשמחה וכל מצוה שלא קיבלו אותה מהר סיני בשמחה אין עושים אותה בשמחה" (ספרי דברים ראה, פיס' עו). יש הקשר היסטורי לאיסור, והוא השמחה שבה קיבלו ישראל את המצווה הזו, גם אם היה קשה לא פחות מאשר מצוות אחרות. והשמחה הזו, התנועה הנפשית של הקבלה באהבה הסירה את המכשול מן הלב לדורות. בנוסף נדמה שגם רבי וגם ר' שמעון הצביעו על כך שהדורות הבאים נהנים מן הבחירה של אבותיהם, שהרי דבר שנכנס עמוק לתודעה ולתרבות סולק משם ויקשה עליו לחזור ולהכות שורשים בלבבות. השינוי התרבותי המיידי עם מתן תורה תרם לכל הדורות המאוחרים להרים גבה על החיזוק של התורה ולמעשה העניק לדורות מאוחרים שכר עצום על מצוות שאינם עמלים בהן.

אפשר לזהות את טענתם עם דברי הרב דסלר במכתב מאליהו על "נקודת הבחירה". בדבריו טוען הרב דסלר שבחירת אבותינו הרבה פעמים שוללת מאיתנו את הבחירה. מי יתפתה לגנוב אם אינו מכיר את האפשרות הזו כחלק מן התרבות שלו? (וכדו'). מסירות הנפש של דורות מוקדמים הפכה את החיזוק הזה לתמוה.

(ראה תשפ"ב)