ללמוד להישיר מבט

אם גיליתי איזו תובנה אני מתחיל להחיל אותה על כל העולם במקום להתכנס ולבדוק מה איתי. ככה אנחנו יכולים למשל להיתקל בדיבורי שנאה מתלהמים – בשם המלחמה למען השלום והאחדות

לפני שנים, בתקופה שעוד הייתי מסתובב הרבה מעבר לים, נתבקשתי להירתם ולתת את חלקי בלימוד בחבורה כלשהי של נוער. למדנו באריכות ובהעמקה על כך שהאדם פעמים רבות מאשים את כל העולם במה שנראה לו חורק בחייו. האדם לפעמים ממורמר ומלא בהסברים למה הוא כועס, על מי הוא עצבני, מי אשם בכך שמשהו לא הלך לו.

לא שזה לא נכון. לפעמים באמת אפשר למצוא קשר בין הכעס שלי לבין התנהגות של מישהו כלפיי. אלא, שאם אני רוצה להתקדם, או כמאמר השיר "לגדול מזה ודי", כדאי לתרגל להסתכל על עצמי, מה זה מלמד אותי על החיים הפנימיים שלי. אני תמיד יכול להאשים בכעס שלי, בקנאה שלי, בשנאה, בתחרותיות. אבל בסופו של דבר אלו הן מידות ותכונות שהייתי רוצה לתקן? לשנות? להיגמל? אם התשובה היא כן, אז כדאי לי ללמוד להישיר מבט.

יכול להיות שאצטרך גם לדבר עם מי שהכעיס אותי, זה לא סותר. אבל זה יקרה מתוך עמדה אחרת לגמרי, אם המיקוד שלי זה מה מוטל עלי, איך אני מתקדם ומביא ריפוי לאזורים בהם עוד לא טיפלתי.

דיברנו על הבעל שם טוב, שכשראה מישהו עובר עבירה, במקום לקפוץ עליו בצעקות "גוואלד", חיפש בתוכו מה קורה באותו תחום, מתוך תפיסה של מיקוד, אני רוצה להתקדם, להירפא, ולגדול, וכל מה שמעורר בי משהו, הוא הזמנה להיכנס פנימה.

התרשמתי מההקשבה של החבר'ה. בסוף השיחה ניגשו להודות לי. אחד המשתתפים אף הגדיל לעשות וסינן "חבל שפלוני לא מפנים את המסר הזה", תוך שהוא מסמן על אחד המשתתפים…

נו, זאת כנראה נטייה מאד אנושית, אם גליתי איזו תובנה אני מתחיל להחיל אותה על כל העולם במקום להתכנס ולבדוק מה איתי. ככה אנחנו יכולים למשל להיתקל בדיבורי שנאה מתלהמים – בשם המלחמה למען השלום והאחדות. או בדיבורים של ביקורת נוקבת ולעתים ממש ארסית ואישית – בשם המלחמה למען אי שיפוטיות…

אם אני רוצה אחדות ואהבה, מוטב שארבה אחדות ואהבה, במקום להטיף ולטנף על כל מי שלא.

אבל זה דורש מיקוד, על מה אני יכול לעשות ואומץ להישיר מבט גם לחולשות שלי. כי לפעמים כשאני לא קופץ ישר נגד מישהו, אלא לוקח נשימה, אני מגלה שהוא פשוט מעורר בי קנאה. קטע, יש לי פה הזדמנות להכיר את הקנאה והתחרותיות שלי. וזה הסיפור המעניין.

בהקדמה לספרו 'הפסיכולוגיה של הלא מודע' כותב קרל יונג: "רבים מידי עדיין מחפשים בחוץ, יש מאמינים ברמיית הניצחון ובכח המנצח. יש בוטחים בחוזים ובחוקים, ואחרים משליכים יהבם על חורבן הסדר הקיים… ומעטים מידי הם השואלים את עצמם האם בסופו של חשבון לא ייטב ביותר לחברה האנושית כאשר כל אחד ואחד יהא מתחיל בעצמו, ויהא מתנסה בתחילה אך ורק בעצמו וב'מדינתו' הפנימית של עצמו באותה הפרת הסדר המקובל, באותם חוקים, באותם נצחונות שהוא מטיף להם בראש חוצות, תחת לְזַכּוֹת בכל אלה את זולתו".

"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" ובספרי חסידות רבים מבואר שהשערים שלי זה העיניים, האוזניים, והחושים. כל מה שאני רואה ושומע וקולט, עובר דרך שם, ואז, אני רוצה נורא לשפוט את כל העולם, להיות לוחם צדק. לפעמים זה גם אמתי ונכון, שיהיה ברור, אבל רגע לפני כן, את עצמי כבר בדקתי? הסתכלתי קודם פנימה?

(שופטים תשפ"ב)