יעקב ספוקויניהטעמים שנתנו גדולי ישראל למצוות הביכורים, מלמדים על גדולתה וחשיבותה של המצווה הזו. הרמב"ם אומר: "לחזק את מידת הנדיבות ולמעט את תאוות המאכל וּקְנוֹת הממון" ומוסיף "אבל מקרא ביכורים יש בו מידת הענווה גם כן, שהוא לוקח סל על כתפיו ומודיע חסדי ה' וגמולותיו… שיזכור האדם עיתות צרתו ומצוקותיו כשירחיב לו ה' ". יש פה אקט חינוכי מובהק הכולל את הכרת הטוב יחד עם ענווה ובלימת התאווה. את כל אלה ישיג היהודי רק כשהוא עובד את אדמתו בארץ ישראל. לא פלא, אפוא, שרבים מהיהודים שעלו לארץ בעלייה הראשונה, חיכו לרגע בו יוכלו לקיים את המצווה החשובה הזו.
בראשון לציון, אחת המושבות הראשונות שהוקמו בא"י בתרמ"ב [1882] התקיים במשך שנים מנהג ביכורים מיוחד. טקס הבאת הביכורים נערך ברחבת 'בית העם', בית תרבות ראשון מסוגו שהוקם בא"י. הבית הוקם בקצה המזרחי של פרדס המושבה. במרכז הטקס ברחבת הבית, התקיימה תערוכת הביכורים. ילדי בתי הספר לבשו לבן, ראשיהם עטורים בפרחים וסלסלותיהם בידם, צעדו בשיירה ססגונית אל "הכוהן הגדול". הקהל מסביב ליווה אותם בשירים מיוחדים ליום החגיגי הזה. הפרחים שעטרו את ראשי הילדים, כמו גם התוצרת החקלאית, נקטפו מהגינות שטיפחו תושבי המושבה. בטקס הוקראו פסוקי הביכורים המופיעים בפרשת השבוע.
בתפקיד "הכוהן הגדול" כיכב אחד מהילדים שעמד על במה מוגבהת והילדים הניחו, כל אחד בתורו את הביכורים למרגלותיו. לאחר מכן פינה 'הכוהן הגדול' את הבמה לטובת רקדנים ומופעים, שעמדו כולם בסימן תודה וברכה על שזכו להגיע לרגע הזה.
הביכורים עצמם נלקחו ליריד ועצרת שארגנה קק"ל. ביריד הוצעה התוצרת למכירה שהייתה למעשה תרומה לטובת קניית אדמות נוספות בארץ ישראל. בעצרת נשאו דברים למען עידוד ההתיישבות. באחת העצרות שהתקיימה בשנת 1931 השתתף המשורר שאול טשרניחובסקי, שעלה לארץ באותה שנה. המשורר הלהיב את הקהל בנאום חוצב להבות אודות תקומת ישראל הממשמשת ובאה.
היריד שימש גם כהזדמנות עבור המתיישבים להציג את מרכולתם בפני קונים שהגיעו אליו ממקומות שונים בארץ. חברות פרטיות התגייסו אף הן ותרמו מוצרים ופריטים לצורך היריד.
לא בכדי התקיים הטקס הזה דווקא בראשל"צ, שהרי השם שניתן למושבה נלקח מהפסוק בישעיהו [מא' כז'] "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן." פסוק המבשר את בוא הגאולה.
העיר הרביעית בגודלה במדינה כיום, החלה עם גרעין של 17 מייסדים שומרי מצוות. חלומם היה לגדל פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. לצורך זה היו זקוקים למים, הרבה מים. לשם כך החלו לחפור באר. תחילה חפרו עם אתים ומכושים. הבאר הראשונה בעומק של 20 מטרים התמוטטה והמתיישבים החלו מיד בחפירת באר נוספת. שליח מיוחד, יוסף פינברג, נסע אל הברון רוטשילד בפאריז ושכנע אותו לסייע בקניית ציוד מתאים. חצי שנה לאחר הקמת המושבה הכריזו החופרים מעומק של 48 מטרים, מצאנו מים! הביטוי מונצח עד היום בסמל העיר. הפרי הראשון שנבחר היה פרי הגפן. החבירה אל הברון רוטשילד הולידה יוזמה להקמת יקב ולאספקת יין באמצעות רשת המכירות של הברון. לצורך זה נטעו כרמי הגפנים. בשלב זה הצטרפו למושבה כמה אנשי ביל"ו. אחד מהם, חיים חיסין מתאר בספרו 'מיומן אחד הבילויים' את ההתרגשות: "ראשל"צ גדלה פי שניים ונוספו בה הרבה כוחות חדשים. הרצון שהובע פעם בידי הברון שראשל"צ כולה תהיה כרם אחד גדול, הולך ומתגשם במהירות. כבר ניטעו כ- 300 עצי גפן והרבה מיני עצי פרי שנקלטו יפה והולכים ומשגשגים במהירות בלתי רגילה. עולם קטן זה, עולם ראשל"צ, חי עתה את תקופת הזהב שלו, שעשועי האומנות והחיים הציבוריים בעצם פריחתם"
בזכות הפריחה הזו, יכלו הראשונים לקרוא את הפסוק: "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ" [דברים כ'-י']. אחריו חגגו את טקס הבאת הביכורים, בענווה ובתודה לה' על שזכו להגיע ולקיים את המצווה החשובה הזו על אדמת ארץ ישראל.
Yaakovspok1@gmail.com
