היום בו נולדנו

בעוד מספר ימים יתקדש עלינו חג, שהתורה לא סיפרה לנו מהו ומה מהותו. כל שהתורה אומרת לנו הוא את התאריך, איסור מלאכה, וכן המילים "זכרון תרועה": "בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ".

התוכן המוכר לנו של ראש השנה כיום דין, מפורש רק בתורה שבעל-פה. המדרש, כדרכו מבקש להסתמך גם על פסוקים: על התרועה לומדים חז"ל שהכוונה לשופר, מן ההשוואה ליובל: "והעברת שופר תרועה" (ר"ה לג:).

הזיכרון מכריח אותנו לשאול – מה זוכרים? אפשרות אחת היא כמובן שהזיכרון קשור לתרועה, לשופר ולאיל: "זכרון תרועה זה יצחק, דכת' וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו" (ויקרא-רבה כט).

אבל חז"ל לוקחים אותנו לא רק לזכרון הלאומי, כי אם גם לזכרון האוניברסלי: "'לעולם ה' דברך ניצב בשמים' (תהלים קיט, פט). תני בש' ר' ליעזר: בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. אתיא דרב כהדא דר' אליעזר דתאני בתקיעתא דרב: 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חק לישראל הוא משפט לא-להי יעקב' (תהלים פא, ה). 'ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות'. את מוצא באחד בתשרי נברא אדם הראשון".

המדרש מביא את מילות התפילה הנאמרות עד היום לפני פסוקי הזכרונות, ומספרות לנו מה זוכרים ומהו זיכרון: ראש השנה הוא זכרון ליום ראשון, לבריאת האדם והעולם – וממילא, כל יצורי עולם נזכרים לפני הקב"ה. ועל פי המשך המדרש, כשם שהאדם הראשון חטא ונשפט באותו היום, כך גם אנו נשפטים בו.

הפסוק המובא בראש הדרשה לא נמצא כאן במקרה. הקשרו השלם ייתן לנו תמונה רחבה: "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָֽיִם: לְדֹר וָדֹר אֱמֽוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד: לְֽמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶֽיךָ" או במילים אחרות – היום הרת עולם, היום תעמיד במשפט… אם כעבדים.

ספירת השנים מתחילה באחד בתשרי (משנה ר"ה א א). הדבר קשור כנראה לתפיסתו כראשית העולם והאדם.

גם בחגים אחרים העולם נידון: "בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון… ובחג (סוכות) נידונין על המים".

הרגלים מתייחסים ברמה האוניברסלית אל הטבע, ובמישור הלאומי – אל עם ישראל.

בראש השנה ההתייחסות היא לא רק אל המדינות, כי אם גם לפרט, לאדם עצמו. אותו אדם שנברא ביום זה ממש. חלק מבריאתו ויצירתו בצלם אלוקים, היא זכרונו ופקדונו בכל שנה ושנה.

(ניצבים תשפ"ב)