הסיבה שבכל הנוסחים תוקעים את אותן התקיעות

מספר הקולות שנדרשים אנו לשמוע בתקיעת שופר עבר שינויים במהלך הדורות. המילה "תרועה" מוזכרת בתורה שלוש פעמים; שתי פעמים ביחס לראש השנה, ופעם אחת בהקשר לתקיעה בשנת היובל. חכמים למדו באמצעות דרשות, שלכל התרועות יש צורך בתקיעה (פשוטה) לפניה ובתקיעה לאחריה. כמו כן, יש צורך בשלוש תרועות, ולכן מעיקר דין התורה יש לשמוע שלוש תרועות שבכל אחת מהן תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה. בתקופה מאוחרת יותר תיקן רבי אבהו לתקוע שלושים קולות. לדעת רב האי גאון מטרת התקנה היתה ליצור מנהג אחיד בכל קהילות ישראל.

עד לתקופתו, היו מקומות שנהגו לתקוע תש"ת, היו מקומות שנהגו לתקוע תר"ת, והיו שתקעו תשר"ת, כל מקום ומנהגו. רבי אבהו אסף את מנהגי הקהילות השונים ויצר סט אחד של תקיעות, שאותו יתקעו בכל קהילות ישראל. רבי אבהו העדיף מנהג אחיד בכל המקומות על פני מנהג שונה שינהג בכל מקום ומקום וכך מסביר רב האי גאון את טעם הדבר: "וכשבא רבי אבהו ראה לתקן תקנה שיהיו כל ישראל עושין מעשה אחד ולא יראה ביניהן דבר שההדיוטות רואין אותו כחלוקה" (חדושי הר"ן ראש השנה לד ע"א).

למרות שהעולם ההלכתי מתבסס במקרים רבים על הכלל של "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" או "מנהג המקום", סבר רבי אבהו שבתקיעת שופר חשוב לאחד בין המנהגים, כך שאפילו לא ייראה הדבר כמחלוקת. תלמידי חכמים יודעים ומכירים טיבה של מחלוקת אולם אין הדבר נראה טוב בעיניהם של "בעלי הבתים" ולכן עדיף ליצור מנהג אחיד בפתחה של שנה חדשה, למרות שמעיקר הדין היה ניתן להסתפק בעשרה קולות. במיוחד נכונים הדברים ביחס למצות שופר שבאמצעותה אנו ממליכים את הקב"ה וכך נאמר (ראש השנה (לד ע"ב)): "אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה – בשופר".

רבי אבהו סבר, שאחדות העם היא התנאי המרכזי להמלכתו של הקב"ה. לכן, לא תיתכן מציאות ביחס לתקיעת שופר שכל מקום ינהג אחרת, אלא יש ליצור מנהג אחד, דגל אחד, מנגינה אחת. כל המנהגים ייהפכו למארג אחד ובכל העולם יתקעו בדיוק את אותן תקיעות.

דומה שתחושת הקיטוב בעם הולכת ומתעצמת ובמיוחד בימים אלו של בחירות. קולות השופר שיישמעו בכל קהילות ישראל יזכירו לכולנו עד כמה אחדות משמעותית להמלכת ה'. המחלוקת קיימת, ולא נוכל לאחד בין ההשקפות אלא לאפשר לכל קבוצה להמשיך לחיות לפי אמונתה, שכן האלטרנטיבה עלולה להיות מסוכנת יותר. אחדות – צו השעה.

(ניצבים תשפ"ב)