אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)
זה נראה לי מביך. הילד שלו היה אחד מהתלמידים העצובים ביותר בכיתה ואבא שלו עסוק בכמה הוא קיבל במתמטיקה
המכתב הבא, היה אחד מן המכתבים היותר משמחים שנתקלתי בהם. המכתבה הזה הזכיר לי כמה כוח יש למחנכת עם הרבה מעוף ויצירתיות להשפיע על חייו של תלמיד:
"אתמול, הילד שלי שלומד בכיתה ג' חזר מבית הספר הביתה עם חיוך ענק על הפנים. מבחינתנו מדובר בהפתעה מרעישה: עד עכשיו כל יום בבית הספר היה מבחינתו סיוט מתמשך. הוא לא סבל מחרם, זה סתם שהילדים בכיתה שלו לא התחברו אליו ולכן לא הזמינו אותו למשחקים. בהתחלה עוד ניסה לעשות משהו, להגיד למחנכת שלו, אבל אחרי שהוא הבין שזה לא עוזר הוא הפסיק.
השנה, הגיעה לבית הספר שלו מחנכת חדשה שהבהירה שהיחס והפן החברתי הרבה יותר חשובים לה מאשר הלימודים, ושאם יהיה ילד שלא ירגיש טוב בכיתה שלה היא נכשלה מבחינתה. אז, היא יזמה את ספסל החברות: ספסל שכל ילד שמגלה שאין לו עם מי לשחק בהפסקה מוזמן לשבת עליו וכך הילדים האחרים ידעו שהוא מחכה שיזמינו אותו לשחק. הספסל נראה כמו כל ספסל אחר, בשביל לא לתת תחושה לילד שיושב עליו שהוא יוצא דופן.
בכדי שהעסק יעבוד, כך סיפר לי הילד שלנו, המורה אמרה להם שבכל שלוש הפסקות שבהן אף ילד לא יצטרך לשבת על הספסל היא תתגמל את הכיתה בעוד הפסקה אחת על חשבונה. מובן שבתנאים האלו כל הכיתה התגייסה למהלך.
הילד שלי התחיל את היום כרגיל מבחינתו… אף אחד לא הזמין אותו לשחק. ואז, הוא נזכר בספסל והתחיל לצעוד לכיוונו… וכבר ילד אחד קלט אותו ודאג שישתפו אותו במשחק.
למחרת הסיפור חזר שוב ושוב… כך שמהיום הראשון לא היה אף יום שבו הילד לא היה שותף למשחק.
אתמול, כמו שכתבתי, הוא אמר לי: 'אמא, מאז שהמורה החדשה הגיעה – זו התקופה הכי טובה של החיים שלי'.
תראה עד כמה שזה פשוט ואיך חייהם של ילדים רבים יכולים להשתנות בעקבות הרעיון המבורך והמקסים הזה.
מוריה".
***
השבוע התקיימה בבית הספר שלי אספת הורים ונזכרתי איך שפעם אחת היה לי הורה לילד מצטיין שלא הפסיק לשאול אותי שאלות בנוגע לציונים של הילד: איך הוא במתמטיקה ואיך הוא באנגלית והאם הוא מחסיר שיעורים, ופתאום אני קולט שכל הפגישה שלי איתו נסובה מסביב לציונים. זה נראה לי מביך. הילד שלו היה אחד מהתלמידים העצובים ביותר בכיתה ואבא שלו עסוק בכמה הוא קיבל במתמטיקה. בן אדם, תתעורר! לפני מתמטיקה – מה עם החיוך של הילד שלך? מה עם שמחת החיים? מה עם החלומות?
אז חשבתי איזה מדהים זה יהיה אם ההורים היו שואלים אותי באספת ההורים הבאה שלי את עשרת השאלות הבאות, המסודרות לפי סדר החשיבות:
- הילד שלי מאושר אצלך בכיתה? כמה פעמים יוצא לו לחייך?
- איך הוא מתנהג לחברים שלו? הוא אכפתי ומתחשב?
- הוא שיתף אותך פעם בחלומות שלו? הוא אמר לך מה הוא רוצה להיות?
- לדעתך, הוא מאמין בעצמו?
- אתה חושב שהוא מספיק פתוח איתך בכדי להרגיש מוגן בכיתה?
- איך אנחנו כהורים יכולים לעזור לך לעזור לילד שלנו?
- יצא לך לבדוק האם כשהוא אוכל, הוא גם מסתכל האם יש אוכל לחברים שלו?
- תוכל להזכיר לו להרים את הכיסא בסוף היום בכדי שהמנקה לא יצטרך להתאמץ?
- יש לו דרך ארץ?
- דרך אגב, איך הוא בלימודים?(ניצבים תשפ"ב)
