"משפחה יקרה, ג'.ק. צ'סטרטון (משורר וסופר אנגלי) אמר ש'לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא בגלל אהבתו למה שעומד מאחוריו'. בתקופה האחרונה בצפון הסתובבתי בכל היישובים, ראיתי את קריית שמונה, את משגב עם, את מטולה. כל היישובים האלה ריקים… הפכו להיות ערי רפאים… וכמובן, הצפון כולו שרוף ונטוש. זה אחד הדברים שהיו לי הכי קשים. אנחנו התכוננו הרבה, בגדול זה משהו שהחדירו לי כבר מהרגע ש… עוד לפני שהתגייסתי… ערכים שגדלנו עליהם בבית ועכשיו הגיע הזמן, והמשימה שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אנחנו מוכנים, באים חזקים. אני רואה את זה באמת כזכות היסטורית. ובעזרת ה', גם משהו שישפיע על הדורות הבאים ועל האחיינים שלי, שהם לא יצטרכו להתעסק בדברים האלה.
"אני מכיר ומודע לגודל האחריות שמונחת על כתפיי וכל האחריות של הלוחמים תחתיי, ואין גאה ממני להיות חלק מהמשפחה ולהוביל קדימה לקראת הגשמת המשימות. זו גם הזדמנות טובה להגיד לכם שנה טובה, שאני אוהב אתכם מאוד מאוד מאוד, שתכלה שנה וקללותיה, ותבוא עלינו השנה הבאה לטובה עם כל ברכותיה. וכמובן, אני מצטער כשפגעתי במהלך השנה. מי מכם, לצערי, לא היה יותר מדי זמן שניפגש ותיפגעו ממני, אבל… אם זה קרה בזמנים הקצרים… אני אוהב אתכם מאוד מאוד מאוד, אתם תמיד איתי בלב, וזהו. עד הניצחון. אוהב מאוד".
מילים אלו הן מילותיו של סרן איתן אוסטר ז"ל, קצין לוחם, מפקד צוות בסיירת אגוז. בנם של יעל ודובי ואח של כלתנו האהובה, מיתר ושל אליק, מרב, אודי, אלעד, אביתר ותמר. איתן נפל בקרב בלבנון, בערב ראש השנה תשפ"ה.
"לחיות לכשעצמו, אין פירושו אלא להישאל… להגיב לחיים – לשאת באחריות כלפיהם… אין שום חשיבות לשאלה מה משך חייו של אדם… איננו שופטים את תולדות חייו של אדם מסוים, עפ"י מספר העמודים בספר המתארים אותם, אלא רק על בסיס עושר תוכנם…. מה שייִוותר מאיתנו הוא מה שהשגנו במהלך חיינו, שהשפעתו נמשכת, מתעלה ונמתחת מעבר לנו… מה שאנו 'מקרינים' אל העולם…" (ויקטור פראנקל, "כן לחיים למרות הכל").
איתן הקרין אומץ לב וגבורה, חוכמה, רעות, אהבה, מסירות נפש.
ריבונו של עולם, "קדש את שמך על מקדישי שמך וקדש את שמך בעולמך…" (מתוך התפילה)
לתגובות: naomieini1@gmail.com