הרב יגאל גרוס
היו שבערב ר"ה או יו"כ אמרו שכל הנדרים שינדרו השנה יהיו בטלים, ומשום כך הורו לעצמם היתר להישבע ולנדור ללא אחריות
בקהילות ישראל בכלל ובקהילות האשכנזים בפרט, נהוג לומר בערב יום הכיפורים את תפילת 'כל נדרי'. כפי שנראה בהמשך, למרות שהיסוד ההלכתי לאמירת כל נדרי נמצא כבר בגמרא, בכל זאת ישנן מחלוקות רבות לגבי אופן אמירתו. לא זו בלבד, על אף שרב עמרם גאון הכניס את תפילת כל נדרי בסידורו והוא הנוסח הקדום ביותר שיש לפנינו, בכל זאת כתב עליו: "שזה מנהג שטות לאומרו, ואסור לעשות כן".
הגמרא בנדרים
האם יש לומר כל נדרי? שאלה זו עומדת במחלוקת אמוראים בגמרא במסכת נדרים (כג ע"ב):
א. תנא קמא סובר, שהרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר "כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל". ב. רבא חלק וסבר שאמנם מבחינה הלכתית מותר לבצע את התנאי, אבל בכל זאת נזף ברב הונא בר חיננא שרצה לדרוש היתר זה לרבים, מחשש שמא יבואו לזלזל בנדרים.
יש לציין, שחשש זה שיזלזלו בנדרים אינו מופרך. רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה, יד, ג) העיד על "כמה טועים וכמה פריצים", שבערב ראש השנה או יום כיפור היו אומרים בפני חבריהם, שכל הנדרים והשבועות שהם ישבעו או ינדרו השנה יהיו בטלים, ומשום כך הורו לעצמם היתר להישבע ולנדור ללא אחריות, לעבור על נדרי הקהל, לגזול ולחמוס.
שיטת רבינו תם
למעשה למרות דברי רב עמרם גאון שראינו בפתיחה, ובעקבותיו גם הריב"ש (סי' שצד) ושיבולי הלקט (סי' שיז) בשם הגאונים, רוב הראשונים נקטו להלכה כדעת אביי שיש לומר את תפילת כל נדרי. גם רבינו תם, על אף שגם סבר שיש לומר את כל נדרי, חלק על נוסח האמירה המופיע בסידור רב עמרם גאון, הכולל את ביטול נדרי העבר והעתיד.
רבינו תם ובעקבותיו הרשב"א (ה, רנז), המהרי"ל (הל' ליל יום הכיפורים) והמשנה ברורה (או"ח תריט, ב) טענו, שאפשר לבטל את הנדרים שיקבלו בעתיד, אבל אי אפשר לבטל את הנדרים שנדרו בעבר. לכן יש לומר בנוסח כל נדרי רק מיום כיפור הזה עד יום כיפור הבא בו מבטלים את נדרי השנה הבאה, ולא מיום הכיפורים שעבר עד יום כיפור הזה.
כדי לנמק את שיטתו, הביא רבינו תם מספר סיבות: ראשית: כדי להפר נדר צריך שהנודר יתחרט ויפרט מדוע הוא רוצה להפר אותו. שנית: כדי להפר נדר, צריך שיפר אותו תלמיד חכם מומחה בנדרים או שלושה הדיוטות. שלישית: כדי להפר נדר צריך הנודר לפרט בדיוק מה נאסר בנדר. כל התנאים הללו לא נמצאים באמירת כל נדרי, שם האמירה היא כללית ובפני הציבור.
שיטת הרא"ש
הרא"ש (יומא ח, כח) חלק על דבריו וסבר שיש להכליל בנוסח 'כל נדרי' גם את נדרי העבר, כמו הנוסח המקורי שנמצא בסידורו של רב עמרם גאון. כך פסקו להלכה הרדב"ז (ד, לג) וכף החיים (תריט, יז), ונראה שכן המנהג. כפי שראינו לעיל, רבינו תם הקשה מספר קושיות על הסוברים שאפשר לבטל נדרי העבר באמצעות כל נדרי. הרא"ש כתב ליישב את קושיותיו:
א. רבינו תם טען שאין חרטה, הרא"ש טען לעומתו שמכיוון שכולם אומרים את הנוסח ברור שהם מתחרטים. ב. רבינו תם טען שכדי להפר נדר צריך לפורטו בפני שלושה הדיוטות, הרא"ש טען לעומתו, שאמירת כל הקהל יחד משמשת כאמירה בפני שלושה. ג. רבינו תם טען, שבכל נדרי לא מפרטים את הנדר. הרא"ש טען לעומתו, שהסיבה שצריך לפרט היא כדי שהחכם לא יתיר בטעות לנודר נדרי מצווה והרי ביום כיפור אין דעת הקהל להתיר נדרי מצווה.
שיטת הנימוקי יוסף
שיטה שלישית בראשונים, מופיעה בדברי הנימוקי יוסף (ז ע"ב בדה"ר). מצד אחד קיבל את קושיות רבינו תם שאי אפשר להתיר את נדרי העבר. מצד שני לא הסכים לנוסח המבטל את נדרי העתיד, בגלל החשש שיבואו לזלזל בנדרים בעקבות כך.
אף על פי כן, בכל זאת נקט שאפשר להזכיר בכל נדרי גם את נדרי העבר, וגם את נדרי העתיד. בטעם הדבר נימק, שלמעשה בהפרת נדרים כלל לא מפירים נדרים וכפי שסברו שאר הראשונים, אלא שזו רק תפילה ובקשה לקב"ה שלא ייכשלו בנדרים ושבועות, ושימחל על מה שחטאו עד כה – משום כך אין בעיה לומר כל נוסח שהוא, גם אם מבחינה הלכתית אין לו תוקף.
(וילך תשפ"ג)
